ראשי > דפוס, כללי, עיתונות, עיתונות ישראלית, תקשורת > פועלי הדפוס: ימי העופרת ותוספת החלב

פועלי הדפוס: ימי העופרת ותוספת החלב

"יושב היה אדם שתקן, לוחץ מנענעים והמכונה הומה, מצלצלת, מניעה זרועותיה הארוכות, ומפליטה תוך כדי כך, בקטעי זמן קבועים, יצוקי עופרת של שורות, בהן נראו אמות האותיות", כך תאר ד"ר יוחנן בדר, חבר הכנסת ומי שהיה עורכו הראשון של העיתון "חרות", את זכרונות נעוריו ממכונת הסדר, הלינוטייפ, בעיתון מקומי בעיר בפולין. "עמוק במכונה המתה האש בהתיכה את המתכת, רעשו הגלגלים, סאנו זרועות הפלדה. החשות החשה רק האדם, אשר בתנועותיו המהירות והעדינות כלכל את כל הפלא הזה".

כך נולד עיתון. דבר, 1955

כך נולד עיתון. דבר, 1955

עוד שנים רבות אחר כך, בבתי הדפוס בישראל ליווה "זמר הלינוטייפ" כלשונו של בדר את תהליך ייצורו של העיתון. הידיעות הגיעו מהכתב בכתב יד או בהדפסת מכונת כתיבה, עברו תחת ידי העורך שתיקן ושינה בסימנים בכתב יד, ונשלחו לסדר, שכונה "הבוחער הזעצער" במורשת היידיש. הוא ישב ליד המכונה שהפיקה שורות עופרת לוהטת, שעומדו ידנית והפכו ללוחות הדפסה אשר נתכסו בדיו.

בין עיצומים לאיומי שביתה מיעטו העיתונים להזכיר את פועלי הייצור שלהם. הצצה נדירה לעולמם הביאה ב-1951 כתבת "מעריב" תקווה וינשטוק במדורה "פרנסות בישראל". הם אמנם פועלים, כך כתבה, אך חשים עצמם במעמד גבוה יותר, כמעט כבעלי מקצועות חופשיים או אמנים. רבים מהם בחרו בעיסוקם מתוך אהבה לאות המודפסת. פועלי הדפוס בעיתון חשו עליונות על עובדי דפוס הספר, שהרי מיומנות מיוחדת נדרשה לעבודה בלחץ הדד-ליין, בשעות הלילה.

לשהות הממושכת בקירבת העופרת הלוהטת היו השלכות על בריאות העובדים. אחרי מאבקים זכו עובדי הדפוס ב"תוספת חלב". המשקה הלבן אמור היה לצמצם את פגיעת המתכת, אך בכמה עיתונים התנפחה לימים תוספת החלב לשוברי קנייה נדיבים בחנויות מזון. זו עוררה את קנאתם של העיתונאים, אשר בדרך כלל הרוויחו פחות מעמיתיהם ליד המכונות. מנגד טענו פועלי הדפוס שכתבים ועורכים יכולים לנפנף בתעודות עיתונאי, לזכות בהנחות במקומות שונים, וגם לחלטר בזמנם הפנוי בעבודות אחרות כתרגום  ספרים או מתן הרצאות.

ליד מכונת הדפוס. דבר, 1955

ליד מכונת הדפוס. דבר, 1955

עובדי הדפוס נותרו בדרך כלל מאחורי הקלעים, אך ארגונם היה במרוצת השנים לאחד מאיגודי הפועלים החזקים ביותר. כמו לעובדי חברת החשמל, גם להם היתה אצבע על השאלטר – כפתור ההפעלה של מכונת הדפוס. באפריל 1955, כאשר עובדי דפוס "הארץ" תבעו שיפור בתנאי העבודה, הם לא הפעילו את נשק יום הדין אלא רק סירבו לעבוד שעות נוספות. הוצאת העיתון התאחרה, ובדפים רבים נותרו חללים, כתמים לבנים. מדובר ב"פעולות בלתי חוקיות שמטרתן לחבל בהופעת העיתון", קבע המו"ל גרשום שוקן ושיגר מברק לראש הממשלה משה שרת. הוא ביקש ממנו, כפי שדווח "מעריב" בעמודו הראשון, "להפעיל את מלא השפעת הממשלה להטלת משמעת הסתדרותית על פועלי הדפוס".

ב-1955, כבר לפני ששים שנה, כבר החלו להסתמן השינויים בענף. "בתי הדפוס הופכים למעבדות", כתב מזכיר ארגון עובדי הדפוס צבי אסף. "לא עוד יתהלכו פועלי הדפוס בחלוקים אפורים מוכתמי צבע ואכולי אבק עופרת. המסדרות החדישות של העתיד ייהפכו למעבדות  צילום".

אלא שלהתפתחות הטכנולוגית היה מחיר. בעשורים הבאים עקבו בישראל אחרי שביתות ממושכות בבתי הדפוס של עיתונים בארצות הברית, בקנדה, בבריטניה ובמדינות נוספות. בכל המקומות הללו, ואחר כך גם בארץ, ביקשו עובדי הדפוס לשמר את מעמדם ושכרם גם כאשר חלק מהמיומנויות הייחודיות שלהן הפכו מיותרות. למתבונן מהצד הם נראו כעגלונים שמבקשים לחסום את דרכן של מכוניות. בשלבים הראשונים לא היתה למו"לים ברירה והם נכנעו לדרישות עובדי הדפוס, אבל עם הזמן נחלש כוח האיגוד. את האיש השקט והמיומן שישב ליד המכונה הרועשת החליפו תוכנות מתוחכמות ומקשים חרישיים.

טור זה התפרסם במדורי "הזירה ההיסטורית" בגיליון ינואר 2016 של הירחון ליברל.

 

  1. גיורא שלמי
    14 בינואר 2016 בשעה 1:35

    זוכר גם את הכנת התמונות לדפוס. לא פעם התבקשתי על ידי העורך, שמעיה קידר, להביא תצלום שלי לצינקוגרפיה, כספי או ישראלי, אחרי שערך את התצלום בעזרת מספרי גזרנים. בצינקוגרפיה צרבו את התצלום על לוח נחושת ומסמרו אותו לעץ לבוד על מנת לישר גובה עם אותיות העופרת.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: