העיתונאי המצרי שאיכזב את מארחיו

25 באוקטובר 2015 כתיבת תגובה Go to comments
מעריב, 21.5.56

מעריב, 21.5.56

באפריל 1956, בעיצומם של ימים מתוחים במזרח התיכון. נחת בנמל התעופה לוד אורח יוצא דופן:  העיתונאי המצרי איברהים עיזאת, כתב השבועון "רוז אל יוסוף". ביקורו בארץ התבשל שבועות אחדים קודם לכן ביוזמת כתב ה"ניו יורק טיימס" בלונדון, שהמליץ לדיפלומט הישראלי גרשון אבנר להעניק לעיזאת אשרת כניסה לישראל. אבנר העביר את ההמלצה ארצה, ובצמרת הממשלה הוחלט להיענות להצעה, והתיר את הגעתו של העיתונאי ממדינת האויב.

עם נחיתתו זכה האורח לטיפול אח"מים. מחדרו במלון "דן" בתל-אביב יצא מדי יום, מלווה בנהג ובשומר ראש, לפגישות עם אישים בכירים בהם שר החוץ משה שרת, גולדה מאיר ורב אלוף במילואים יגאל ידין. את השבת עשה אצל  ראש עיריית חיפה אבא חושי. בסיורים ברחבי הארץ הוצג לכמה ממרואייניו כעיתונאי הברזילאי ג'ורג' איברהים חביב, אבל האישים הבכירים עמם נפגש ידעו היטב כי בן שיחם בא מקהיר, הבירה שממנה ניהל באותן שנים הנשיא גמאל עבדול נאצר מאבק אלים נגד ישראל.

בצמרת המדינית תהו אם שליחותו העיתונאית של עיזאת נועדה לשמש איתות ראשון מצדו של נאצר לרצון להדברות מצרית עם ישראל. ובכל מקרה קיוו כי יחשוף בפני קוראיו תמונה חיובית יותר מזו המקובלת בעיתונות הערבית.

דבר הביקור הותר לפרסום רק לאחר שעיזאם עזב את הארץ. ידיעה ב"הצופה"

דבר הביקור הותר לפרסום רק לאחר שעיזאת עזב את הארץ. ידיעה ב"הצופה"

הידיעה שבארץ הסתובב עיתונאי מצרי נשמרה בסוד, וכשהגיעה לידיעת כתבים נפסלה לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית. "נתבקשתי להטיל איפול על הביקור למען ביטחונו של האיש", כתב הצנזור הצבאי הראשי דאז, אבנר (ולטר) בר-און בספר זכרונותיו "הסיפורים שלא סופרו". רק לאחר שעזב את הארץ, ודבר הביקור פורסם ב"ניו יורק טיימס" הותר ל"מעריב" לבשר בכותרתו הראשית: "עיתונאי מצרי סייר בישראל; מסר הזמנת בן-גוריון לנאצר". על פי הדיווח נפגש עיזאת עם ראש הממשלה וזה אמר לו: "אם תיפגש עם הנשיא נאצר, אמור לו כי אני מוכן להיפגש עימו בכל מקום ובכל עת שיבחר, לשם דיון בכל בעיה שהיא ללא תיווך… אמור לו שאני מוכן להיפגש עימו אף בקהיר". אחר כך התברר כי עיזאת לא שוחח עם ב"ג, אלא קיבל את המסר מידי מזכירו של ראש הממשלה יצחק נבון.

גישה אוהדת במהלך הביקור - וביקורת בכתבות. מעריב 30.5.56

גישה אוהדת במהלך הביקור – וביקורת בכתבות. מעריב 30.5.56

בדיווח הראשון לאחר צאתו מהארץ נמסר כי בשיחותיו כאן מתח ביקורת על היחס למיעוט הערבי, אך מנגד "לא היה גבול להתפעלותו של עיזאת נוכח התקדמותה של ישראל וחריצותה, והוא נתרשם מאוד מן ההסתדרות", כפי שפורסם כמובן ב"דבר", יומון ארגון הפועלים. אבא חושי סיפר לכתב ישראלי כי  בסיור שערכו בתערוכת התעשייה הישראלית, הופתע האורח מריבוי המוצרים ומטיבם המעולה ואמר: "קשה להאמין שכל זה נוצר בישראל". הכתב המדיני של "דבר" אמנם העריך כי אין להפריז בחשיבות המדינית של הביקור, אך "מבחינת האווירה ביחסים בין שני העמים יש בפרסומים אלה משום שינוי עצום".

כשתורגמו כתבותיו של עיזאת מעברית לעברית התברר כי החלומות על יונת שלום עיתונאית או מסע הסברה מרשים היו מופרזים. הוא הציג אמנם את השגי התעשייה הישראלית, אך הסביר כי בסיוע אמריקני מבקשת ישראל לשלוט בעתיד בשוקי המזרח התיכון. החרם הערבי על חברות הסוחרות עם ישראל, כך הסביר לקוראיו, הוא חיוני כדי למנוע "היצף" של האזור כולו במוצרים ישראלים. שלום עם מצרים הוא חלומו של כל ישראלי, מראש הממשלה ועד לאזרח הפשוט, כתב עיזאת, אך אין בתקווה הזו כדי לרסן את תוקפנותה של ישראל. הצנזור בר-און סיכם בספרו כי היתה זו סדרת כתבות "מלאת השמצות וכזבים".

יונת שלום או עורבא פרח? קריקטורה ב"דבר"

יונת שלום או עורבא פרח? קריקטורה ב"דבר"

הכעס הישראלי גבר, כשהתברר שעיזאת לא הציג את עצמו לקוראיו כמי שהיה אורח רצוי בישראל, אלא כמי שהצליח "לרגל במדינת האויב" תוך שהוא מתעתע במארחיו כאילו היה עיתונאי מברזיל. בתגובה דאגו גורמים רשמיים בישראל להפיץ לעיתונות את המסמך עליו חתם עיזאת בלונדון טרם בואו, המציג בבירור את זהותו המצרית.

ישראל ידעה שהוא מצרי. מסמך שנמסרם לעיתונאים כדי להזים את טענת עיזאת שהצליח להתל במארחיו. המסמל ב"מעריב".

ישראל ידעה שהוא מצרי. מסמך שנמסר לעיתונאים כדי להזים את טענת עיזאת שהצליח להתל במארחיו. המסמך ב"מעריב".

היו שהעריכו שעורכיו ב"רוז אל יוסוף" או אנשי הצנזורה הממשלתית שיכתבו את הכתבות או אילצו את עיזאת לשנות את טון הסיפור. עיתון האופוזיציה "חרות" האשים כי "המחול המטורף" סביב האורח המצרי העיד על "טמטום המוחין" של מפלגת השלטון. עורך "מעריב" אריה דיסנצ'יק הצדיק את הזמנת עיזאת ארצה, אך טען שארגון מוצלח יותר של הביקור היה מונע את הצגת בכירי השלטון בישראל "כמטומטמים שנפלו בפח שטמן להם העיתונאי המצרי".

טור זה הופיע במדורי "הזירה ההיסטורית" בגיליון אוקטובר של המגזין ליברל.

 

  1. קורא וכותב
    25 באוקטובר 2015 בשעה 17:26

    מר מן, כתבת כי העתונאי המצרי בא "מקהיר, הבירה שממנה ניהל באותן שנים הנשיא גמאל עבדול נאצר מאבק אלים נגד ישראל." מילא "עבדול" (אין דבר כזה; שמו של הנשיא המנוח היה גמאל עבד אל-נאצר; "אל" היא ה"א הידיעה והיא מתחברת למלה שלאחריה), אך נאצר "ניהל מאבק אלים נגד ישראל" ב-1956?! היתה זו ישראל שניהלה מאבק אלים נגדו, החל בפעולת עזה הרצחנית בסוף פברואר 1956, מייד עם שובו של ב"ג לממשלה כשר הבטחון, וכלה בקנוניה המשולשת צרפת-בריטניה-ישראל לתקוף את מצרים באוקטובר 56 ("מבצע קדש"). גם השקר של ה"הסברה" הישראלית בדבר שיגור פדאיון לפעולות רצח בישראל הופרך מזמן (כולל במחקרון של אהוד יערי שפורסם בחוברת לפני יותר מ-30 שנה.

  2. 25 באוקטובר 2015 בשעה 18:25

    תודה על תגובתך.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: