לשון הפשקווילים: שואה, שמד ומלחמה

"דאגה בלב איש ישיחנה" נאמר בספר משלי. בחברה החרדית יש מי שאינם מסתפקים בכך: את הדאגות והחרדות מציגים בראש חוצות, על גבי הפשקווילים הנערמים זה על גבי זה על קירות האבן המאובקים בשכונות החרדיות. זו כמובן אינה דרכו של כל המחנה הגדול והמגוון עד מאוד של הציבור החרדי, אלא בעיקר מומחיותם של אנשי "העדה החרדית", אחד הפלגים הקנאים והקיצונים ביותר, הנלחמים בשצף קצף בכל סממן של מודרניות שקצה קצהו של ניחוח חילוניות עלול לעלות ממנו.

הנה מבט מצולם מעודכן על דאגותיהם וחרדותיהם של אנשי "העדה החרדית", ועימם עוד קבוצות חרדיות אחרות, כפי שעולה מסיור קצרצר ביום שישי בשכונת מקור ברוך בואכה גאולה בק"ק ירושלים. וגם הצצה למודעות אחרות שהודבקו בסמוך, בימים של ערב ראש השנה תשע"ו.

המונחים המופיעים בכותרת פוסט זה, ובתצלומים הנכללים בו, לקוחים מן ההיסטוריה היהודית והישראלית. מילים טעונות כשואה ושמד. וגם תיבות שעולה בהם ניגון ציוני דווקא, מראשית ימי המדינה – "כור היתוך". כי כותבי הפשקוולים, ממש כמו עורכי עיתונים פופולריים, מכירים לא רק את כוחה של כותרת צעקנית, לעתים קרובות מוגזמת בעליל, למשיכת תשומת הלב. אלה ואלה יודעים היטב גם לנגן על עולם האסוציאציות התרבותיות וההיסטוריות של קוראיהם.

סכנה, על כן, הופכת ל"שואה". במיוחד כאשר בעיני לפחות חלק מהחרדים ישנו מצבור של איומים על אורח חייהם ואמונתם.

תמנון רב זרועות שמבקש ל"רוקן את הבריכה החרדית".

ומה נורא יותר מ"שמד": העברת יהודים על דתם?

"כור ההיתוך" מתעורר שוב ועלול להוביל לשמד.

בראש רשימת הדאגות בשנים האחרונות, מאז חוק טל ובצל פעילותם הנמרצת של חברי כנסת שונים, עומד הגיוס לצבא. אבל יש לעוד מגוון של אימים בסכנות.

מגיוס לצבא – ועד סכנת האינטרנט.

אם לשפוט על פי מספר הכרזות, נראה שמנגוני גיוס החרדים של צה"ל עושים מלאכה טובה ו/או שיש צעירים חרדים לא מעטים שנפשם אכן יוצאת אל העולם הגדול שמחוץ לישיבות ולשכונות הצפופות שבהן הם גדלו.
שוב ושוב זועקות אזעקות חמורות מקירות השכונות החרדיות. ובעניין הזה, חשוב לזכור, אין מדובר רק בהתנגדותם של קיצוני "העדה החרדית", אלא במאבק המאחד את כל זרמי המימסד החרדי, המפולגים ומסוכסכים כמעט בכל נושא אחר.

מועצת גדולי התורה נגד פיתויי מערכת הביטחון והחברה החילונית.

בשבועות האחרונים מתאחדים החרדים בירושלים לשלב נוסף במאבק רב שנים על פניה של ירושלים. את אש הקרב הנוכחית הציתה פתיחתו של מתחם הקולנוע, המסעדות והבילוי "יס פלנט" בדרום העיר. בעוד המתחם האחר, "סינמה סיטי", הממוקם ליד קריית הממשלה ובסמוך לשכונות חרדיות, נותר נעול בשבתות ובחגים, "יס פלנט" משמש מקום בילוי לציבור החילוני גם בסופי שבוע. חנוכת מתחם הקולנוע החדש עוררה דיון מחודש בכל הקשור לפתיחת חנויות מכולת ופיצוציות בשבת.

מול פני הסכנה הנוראה.

244 עסקים פתוחים בשבת, ועוד 16 אולמות קולנוע.

אם לא די ב"שואה" וב"שמד", תמיד אפשר לשלוף – ממש כמו בעיתונות החילונית – את עולם המונחים הצבאי. ומה חזק יותר ככותרת מאשר "מלחמה"?

יוצאים למלחמת קודש נגד השלטון הכופרני.

מלחמה בכל החזיתות. נלחמים לא בקטל הגשמי אלא בשריפת הנשמה.

אך בכך לא תמו האיומים, הסכנות והחרדות. עוד מזימה אפלה נרקמה: לתוכנית הלימודים בכמה תלמודי תורה הוכנסו שיעורי טבע, שיש בהם ככל הנראה ניסיון להסביר באופן מדעי את הכתוב בתורה. אולי מעזים שם להזכיר, חלילה, רעידת אדמה כהסבר אפשרי לקריעת ים סוף בעת יציאת מצרים?

רק "מדע שימושי": לגעת במדע רק אם תועלת בחיים המעשיים.

ועוד מקבץ קצר של מודעות רחוב מסוג אחר.
הראשונה – תזכורת (לא רק לחרדים) להזהר מלשון הרע ומהליכת רכיל.

ומה קרה לגעצל? בערל, שמערל ושמירת הלשון

המודעה השניה משלבת חסד עם נדל"ן. הניגוד לפאשקוולים חמורי הסבר בשחור לבן, הנה טיפת צבע.

עד הגג: אהבה וחסד, תרומות ופרסים נדיבים.

ואם בקניות עסקינן – צרכנות חרדית, בלי פויילעשטיקים.

מגבעת בלי כוכביות ואותיות קטנות.

ולסיום תזכורת לכך שלצד פאשקווילים ומודעות רחוב משגשגת התקשורת החרדית על ערוציה השונים: יומונים כבדי ראש, שבועונים הנחשבים בעיני הקנאים למתירניים מדי, ואפילו אתרי אינטרט. הנה כאן מודעה לגיליון השבוע של אחד השבועונים הנפוצים, "בקהילה", העוסק  גם בבמיועד לתפקיד מפכ"ל המשטרה.

גם גל הירש בקהילה.

פוסטים קודמים על פאשקוולים וסיורים בשכונות חרדיות: 

"קרירות מסויימת באידישקייט" (פברואר 2012)

"הגלובוס של החרדים" (ספטמבר 2012)

"הפאזל החרדי – ערב פסח" (אפריל 2014)