מונטריאול: אמנות רחוב והיסטוריה יהודית
ציורי הקירות בחוצות הערים היו כבר מזמן לחלק בלתי נפרד מהנוף האורבני ברחבי העולם, מניו-יורק דרך ברלין וברצלונה ועד תל-אביב. כבר עסקנו כאן פעם בשאלה אם מדובר בוונדליזם לאורך נתיבי תחבורה ובשכונות מוזנחות או באמנות. בעשורים האחרונות גוברת ההכרה שאכן לפחות חלק מציורי הקירות ראויים להיחשב כאמנות. ואם כך, בהחלט יש מקום לתצוגות מאורגנות, בדמות תערוכות באוויר הפתוח, במקום שבו נמצאות היצירות.
רוח מקסיקאית. קיר מצויר בלב מונטריאול. צילומי המוראלים: רפי מן
להכנות לאירוע כזה נקלענו ממש במקרה בשיטוט ברחובות מונטריאול בקנדה לפני שבועות אחדים. מה שנגלה לפתע לעינינו לא היו מריחות גרפיטי גסות, אלא ציורי קירות של ממש, מוראלים (Murals). שלא כמו במסורת האמנותית העתיקה שבה מוראלים עיטרו בדרך כלל קירות פנימיים בכנסיות ובארמונות, כאן מדובר על ציורים בחלל פתוח, על בניינים בליבה של העיר. אחרי שראינו עוד ועוד ציורי קיר מרהיבים התברר כי הגענו לעיר ימים ספורים לפני פתיחת פסטיבל המוראלים, המתקיים זו השנה השלישית בשדרת סנט לורן בעיר הגדולה בחבל קוויבק.
עזבנו את העיר לפני שנפתח רשמית הפסטיבל, אבל זכינו לראות את התמונות שכבר קישטו את שדרת סנט לורן ואת הרחובות שסביבה. במעקב מרחוק התברר כי יותר ממיליון איש, כך מדווחים, ביקרו בפסטיבל במשך 11 ימים. מעריכים, אגב, כי ברחובות מונטריאול מוצגים יותר מ-150 ציורי קיר – לא כולל כמובן "סתם" שרבוטי גרפיטי.
צבע טרי בשדרה. מוצג בולט בפסטיבל המוראלים.
בין אמני הרחוב הבולטים שהשתתפו השנה בפסטיבל היו Curiot ממקסיקו סיטי, Faith47 מקייפ טאון בדרום אפריקה ו-Nychos הווינאי. באתר הפסטיבל מוצגים חלק מהמוראלים של שלושת אמנים אלה ומשתתפים אחרים, שקיבלו קירות גדולי ממדים כדי להפגין את כישרונותיהם.
להחזיר לחיים את השדרה הדועכת. ציור בשד' סנט לורן.
מוקד הפסטיבל היה בשדרות סנט לורן, היו פעם רחובה הראשי של העיר. The Main כינו אותה התושבים. היא היתה מוקד הפעילות המסחרית, וגם הציר שהפריד בין חלקיה דוברי הצרפתית של העיר לאלה של דוברי האנגלית. בשדרות וברחובות שסביבה התמקמו במשך השנים מהגרים רבים מכל חלקי העולם. כאן גם התגוררו רבבות יהודים שהגיעו במאה ה-19 לעולם החדש והעדיפו את קנדה על פני ארצות הברית, או שקל היה להם יותר להיכנס למדינה זו.
את החיים התוססים של קהילה מפוארת זו הטיבו לתאר כמה מהיוצרים היהודים שגדלו כאן. אחד הבולטים בהם היה מרדכי ריצ'לר, הסופר היהודי יליד מונטריאול שתיאר את חיי הקהילה בספרו "חניכותו של דודי קרביץ" (הופיע בעברית בהוצאת עם עובד בשנת 1976). הספר עובד לסרט – המרוץ לצמרת של דודי קרביץ, בו גילם ריצ'רד דרייפוס את הדמות המרכזית.
מצבה לעולם יהודי תוסס שעקר למחוזות אחרים. שד' סנט לורן.
בשר משובח מאז 1929. שוורץ'ס.
גם היום יש מי שמסיירים באזור השדרה וברובע היהודי לשעבר במסלול שבו חי ואותו תיאר ביצירותיו ריצ'לר. את הנוכחות היהודית המפוארת של ימים רחוקים אפשר לראות בין היתר בשניים מבתי האוכל בשדרה – מעדניית שוורץ'ס, המוכרת מאז 1929 בכריכי הבשר המעושן המושבח שלה (ניסינו, מומלץ) ומסעדת הסטייקים מויישס, שחוגגת 77 שנה לפתיחתה (ננסה אולי בביקור הבא).
כאשר התבססו היהודים במונטריאול וטיפסו בסולם הסוציו-אקונומי, עברו מרביתם לשכונות אחרות. כמו בלואר איסט סייד בניו יורק, במקרים רבים תפשו את מקומם מהגרים סיניים ואתה ניצבת בחלק מהרובע היהודי צ'יינה טאון של מונטריאול.
ומשהו בסגנון אחר. ציור מעל מגרש חנייה.
ברבות השנים עברה תנופת הפיתוח מהשדרה לרחובות אחרים, שגזלו ממנה את מעמדה המרכזי. ברחובות ובשדרות האחרות הוקמו רבי קומות למגורים וגם למסחר – ומתחת להם עיר שלמה של קניונים תת-קרקעיים, כדרכן של ערים קנדיות להתמודד עם החורף הקשה. לכמה מהבולטים במגדלי העיר אחראי יזם נדל"ן נמרץ בשם דוד עזריאלי ז"ל, שפעל בעיר עד ששב למזרח התיכון כדי להחדיר אלינו את תרבות הקניונים, מגדלי עזריאלי ושאר פרויקטים. גם כאשר פנה להשקיע בישראל, נותר עזריאלי קשור למונטריאול. הודות לסיועו הנדיב הוקם באוניברסיטת קונקורדיה בעיר המרכז ללימודי ישראל הנקרא על שמו. שם התארח השנה הכנס השנתי של האגודה ללימודי ישראל, שבו נטלו חלק מאות חוקרים, אשר לשמו הגענו למונטריאול.
יצורים דימיוניים על קירות הכרך. עבודה של אלקסיס דיאז.
נחזור לסנט לורן. השדרה דעכה אך בשל מיקומה המרכזי וחשיבותה במורשת מונטריאול נעשים בשנים האחרונות מאמצים להחיות אותה מחדש. היא הוכרה כאתר מורשת, וגורמים שונים מנסים להפוך אותה למרכז תרבותי, גסטרונומי וחברתי, בגוון חברתי, עממי ואפילו אוונגרדי. זהו עוד אחד מהניסיונות הנעשים במקומות שונים בעולם ליצור סביבה ואווירה אורבנית פתוחה ומזמינה. ניגוד מובהק לרוח הקרירה של הכרך המודרני, זה של רבי קומות המנותקים מן הרחוב, חנויות יוקרה עם חלונות ראווה מבהיקים, או בנייני משרדים שמותירים את לב העיר אפל, שומם ומרתיע בשעות הלילה. אחד הפרויקטים הוא פסטיבל אמנות הרחוב, שהחל לפני שנים אחדות, ומושך רבים מקנדה ואף מחוץ לה לעיר ולשדרה.
צבע טרי. מטלית אדומה בשדרה.
בניגוד לתערוכות אמנות שגרתיות, יצירות אמנות הרחוב אינן מוסרות מהקירות בתום התערוכה. כך אפשר לראות בשדרה ציורים משנים קודמות, כמו גם תוספות של יצירות חדשות שנוספו במשך השנה, גם מחוץ לפסטיבל.
והנה עוד כמה מהיצירות:
יותר ממיליון מבקרים. סבתא שולחת ידיים.
בתוך החוויה האורבנית. חלק מהציורים הוכנו לפסטיבלים בשנים הקודמות.
לרכוב בתוך המוזיאון. ציור נוסף בשד' סנט לורן.
מחוץ לפסטיבל. תיירות מול ציור קיר הקורא לתמיכה במאבק לאיתור נשים אינדיאניות שנחטפו או נרצחו.
מתיחת פנים לשדרה הישנה. מראה חדש לבתים ישנים.
כל קיר הוא קנבס ענק. יצירה במגרש סמוך לשדרה.
קומיקס במגרש החניה. עבודה של 123 קלאן.
לא רק בצבעים ססגוניים. מוראל שחור לבן.
ולסיום – משהו בסגנון הגרפיטי. עבודה של אמן הרחוב Zilon
למבקשים לצפות מרחוק במוראלים של מונטריאול, כמו גם כאלה שמוצגים בחוצות ערים אחרות, הקדישה חברת גוגל פרויקט מיוחד המתעד אמנות הרחוב ברחבי העולם. כאן הקישור לציורי הקיר של מונטריאול. משם אפשר להגיע למיצגים של אמנות רחוב במקומות אחרים.
על מוראלים מסוג אחר, להנצחת המורשת ולעידוד תיירות בעיירה שמאנוס במערב קנדה – ראו כאן.
