ראשי > 1948, הדרך לירושלים, ירושלים, כ"ט בנובמבר, כללי, מלחמת השחרור > תש"ח: הטק טק המחוצף של כדורי האויב על האוטובוס לירושלים

תש"ח: הטק טק המחוצף של כדורי האויב על האוטובוס לירושלים

IMG_3471"הקרב על הדרכים" היה מרכיב משמעותי במלחמת השחרור. חלק ניכר מהמאמץ הצבאי הופנה לאבטחת התנועה אל ישובים מבודדים, שללא הזרמת כוחות, מזון ואמצעים נוספים, היו עלולים ליפול. הבולט בכל אלה היה המאבק על הדרך מהשפלה לירושלים הנצורה. שלדי המשוריינים, המוצבים לצד כביש מס' 1, הם רק תזכורת אחת למאמץ הגדול שנעשה, תחילה על ידי ההגנה ואחר כך על ידי צה"ל, להגיע אל העיר.

כיצד חשו אזרחים שנסעו בשיירות שנעו בנתיבים המפותלים בהרי ירושלים, נתונות לאש מצד ערבים בבאד אל וואד (שער הגיא), באזור הקסטל ובחלקים נוספים של הדרך? למי שמבקשים לקבל מענה לכך, וגם להבין כיצד תארו בני התקופה את חווית השיירות, הנה לפנינו עדות כתובה מאותם ימים. הדברים הם פרי עטו של תושב ירושלים, הרב ד"ר טוביה גוטמן. לאחר מלחמת השחרור פרסום גוטמן ספרון המתעד את חוויות היום יום בעיר הנצורה והמופגזת. כיהודי מאמין ייחס גוטמן חלק מן הניצחון לקדוש ברוך שהוא, אך לא שכח את תרומתם של בני אנוש, אזרחים ולוחמים. הנה חלק מהפרק המתאר את המסע לירושלים, לאחר שהות קצרה בתל אביב. באותם ימים, בינואר ופברואר 1948, עדיין הופעלה תחבורה ציבורית בין תל אביב לירושלים, בין היתר באוטובוסים משוריינים, שהותקפו לעתים קרובות בירי ובהטלת רימוני יד לאורך הדרך.

וכך מתאר גוטמן את ראשית המסע: "בסוף חודש שבט תש"ח, בתחילת פברואר 1948, אני חוזר לירושלים. עכשיו עומדים לרשותנו יותר משתי מכוניות משוריינות, כך שיכולים להעביר ממקום למקום מספר גדול של נוסעים. הננו כבר לפני שש בבוקר ליד תחנת אגד. למשוריינים יש מקומות ישיבה מרופדים ארוכים, שמונחים עמוק רק סנטימטרים מעטים מן הרצפה, עם משענת מרופדת בקירות האוטו, ובאמצע מקום ישיבה ארוך מרופד, מקביל לשני הקירות, בלי משענת. מאחורי מקום הנוסעים בסוף האוטו נמצא מקום קטן לחבילות וסגור על ידי דלת פלדה.

אוטובוס משוריין. מתוך אתר מוזיאון אגד. http://goo.gl/y5iES1

אוטובוס משוריין. מתוך אתר מוזיאון אגד. http://goo.gl/y5iES1

"בערך בשעה 6:30 נוסעת בראשונה המכונית שלנו. אבל כבר באחד הרחובות הצדדים הנהג עוצר, כדי לחכות שם על המכוניות האחרות שנוסעות גם כן אתנו בשיירה אחת אבל עוד לא מסודרות. היות והסדר נמשך כמה זמן, רוב האנשים יורדים. בבית גן סמוך מתאספים על הגזוזטרה כמה מאנשיי שיירתנו עם טלית ותפילין כדי להתפלל שחרית במניין. אני משתתף בתפילה הזאת.

"אחרי שגמרנו את תפילתנו קוראים אותנו להיכנס לאוטו. לפני נסיעתנו הנהג פותח עוד פעם את הדלת. איש צעיר כבן 19 ובחורה צעירה כבת 18 נכנסים. אנו מצטופפים כדי לתת מקום לצעירים. הם מקבלים מקומות ישיבה ואף אחד אינו שואל מי הם הנוסעים חדשים שמותר להם לבוא כל כך מאוחר.

"אנו נוסעים דרך שכונת התקווה, ואחר כך לאט שביל שדה בכיוון מקווה ישראל לכביש הראשי לירושלים. לפני הגיענו לשם אנו עומדים. הצעיר בן 19 מיד יורד כדי לקבוע את סיבת המעצור. גם הנהג שלנו עושה אותו הדבר. עכשיו מפני שהשיירה עומדת בסיבוב, אנו רואים לפנינו הרבה מכוניות ממינים שונים, משוריינים, מכונות מסע וטקסים, ומאחורינו אותה התמונה. אנחנו באנו לפי פקודת מנהל הנסיעה כמעט לאמצע השרשרת הזאת. שיירה ענקית. בראשונה נוסעת קבוצת נוטרים יהודים שצריכה לרגל לנו את הדרך. מודיעים לנו במהרה שהכביש הראשי אינו פנוי, מפי שהערבים הניחו מוקשים ואורבים לנו.

"כעבור שעה מותר לנו להמשיך את נסיעתנו. אחרי שהגענו לכביש צריכים אנו לחצות אותו ונוסעים דרך שדרת הדקלים למקווה ישראל. כאן אנו עומדים ומחכים לפקודות חדשות. אחרי חצי שעה ממשיכים אנו את נסיעתנו ומגיעים דרך פרדסים ושבילי שדות לחולון ואחרי כן, לפני ראשון לציון, לכביש הראשי לרחובות. מאחורי המקום הזה, על יד פרשת הדרכים, פונים אנו מהכביש הראשי לצד שמאל ונוסעים על שביל שדה לעקיר ועקרון.

מלווי השיירות. שלט זכרון סמוך למחלף שואבה.

מלווי השיירות. שלט זכרון סמוך למחלף שואבה.

"בין עקרון וחולדה עומד הטרנספורט [השיירה] שלנו. הנוטרים היהודים שנוסעים לפנינו נזהרים מפני פעולת אויב בלתי צפויה. הם קבלו עליהם את הגנת השיירה ויודעים איזה אחריות מוטלת עליהם. כך מבינים אנו את פקודת המעצור. הפעם הריגול אינו מתבצע על ידי משמרות, פטרולים שנוסעים לפני הטרנספורט. הנוטרים שבידם הרובה המוכן לייריה מתקדמים בודדים לשני צדי הכביש.

"באיזו גמישות נעורית הם עולים בגבעות שמתנשאות משני צדי שביל השדה בגובה מה, כמו אילה שלוחה השיגו את הגבעות בריצה קלה ומתקדמים. תמונה נהדרת מהתפתחות הכוח היהודית והרצון היהודי. עין הלוחמים הצעירים מביטה באומץ לנוכח האויב. קומתם זקופה. כל אחד מהם מכיר בערכו. כל פחד חלף על ידי אומץ הרוח וההתרכזות למטרה. סוג מידת האופי מתוארת במשנה  אבות באופן קולע. 'אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו'.

"מפולד בתעשיית פלדה של גלות, מחוזק על ידי סערת הייסורים של עמו, מושלם על ידי אלוקיו וארצו. כך סוער קדימה החיל היהודי, דחוף מכוח משולש. נלהב הוא מהמחשבה: אני נלחם בשביל מולדתי. כמו שאבי לעולם לא ירמני, לא יעזבני ולא יכחש לי, כך גם מולדתי לעולם לא תרמני, לא תעזבני ולא תכחש לי… אני נלחם בשביל ארצי, לא מפני שחוק המדינה מכריח אותי לזה, לא מפני שאידאל מחדר בית הספר מלהיב אותי לזה, שאקבל תעודת בגרות בלי בחינות או אקבל דרגה גבוה וכבוד. לא! אני נלחם בהחלטה חופשית בעד מולדתי משום שאני אוהב אותה במסירות נפש שלא תלויה בדבר. כך רואה אני את חיילנו לסער קדימה. שלו, נאמן לחובתו ונלהב מאהבה נצחית.

בתוך המשוריין. אחד משרידי המשוריינים המוצבים לצד כביש מס' 1 לבירה.

בתוך המשוריין. אחד משרידי המשוריינים המוצבים לצד כביש מס' 1 לבירה.

"התקדמות המשמרות בוצעה בלי ההפרעות. הדרך פנויה ועכשיו כעבור שעה בערך אנו יכולים להמשיך בנסיעתנו. חיילינו נשארים פה, שבלטרון יש חיפשו אחר נשק. אנו מגיעים לחולדה, שהיא בעינינו כמו אי הצלחה בים של אויבים. אנו עוברים עכשיו בתוך הגדרות את הקיבוץ הגדול, ועתה אנו מתקרבים ללטרון.

"רק עכשיו אנחנו מרגישים מי הם שני הצעירים שנכנסו כאחרונים. עד כה שניהם השתתפו בשיחת הנוסעים, כאילו הם אחד מהם. עכשיו אולם נוכחים לדעת שהם עומדים בשירות צבאית בשביל מולדתנו הצעירה. כה פשוטה, בלתי רועש התנהגותם, כה טבעי אופן דיבורם, לא מתפארים ולא מדברים גדולות, עד שלא יכולנו להבחין בתפקידם האמיתי.

"ברשותם – אף אחד לא הרגיש את זה – נמצא נשק שעכשיו לפני לטרון צריכים לחבוא אותם כמה זמן. שני הצעירים מפרקים את כלי זיינם לחלקים בודדים, ובזמן קצר ובזריזות חלקו אותם ואת הכדורים בין הנוסעים. מי ימנע מחובה כזאת? בהגיענו למחנה לטרון מופיעים קצין אנגלי וחיילים. הם מחפשים רק מעט אחרי נשק, ואחרי רגעים מה מרשים לנו את היציאה מן המחנה. מדי מבקשים לחזרה את כלי הזין והכדורים, ושני הצעירים מצרפים בשלווה את החלקים.

"כאשר מגיעים אנו לכביש הראשי מכינים הם לירייה את הסטן גנס [תת מקלע בריטי, שגם יוצר במחתרת על ידי ההגנה] דרך חלון קטן של שמונה סנטימטר מרובעים בערך לשני צדי האוטובוס. כמעט שעברנו את באב אל ואד כאשר ממטירים על שיירתנו מטר כדורים. טק טק טק דופקים באכזריות על קירות הפלדה של האוטובוס שלנו. כל הנוסעים משטחים על הרצפה בלי קבלת פקודה, בשעה ששני מגינינו נשארים בעמדתם לשני הצדדים ועונים באש נגדית חזקה. בעת צרה כזו לנו האחרים יש גם חובה. אנו מתפללים כל אחד לעצמו, תפלתו בלחש לניצחון נשקנו ובשביל הצלחתנו….

מבט מוגבל אל הכביש. תריסי הגנה במשוריין מתש"ח.

מבט מוגבל אל הכביש. תריסי הגנה במשוריין מתש"ח.

"הנהג נוסע עם ווזיר מורד, זאת אומרת שכמעט סגר את חלונו על ידי תריס של פלדה, פעמים יותר בזהירות, משום שרק רואה לפניו דרך סדק-צופה קטן, ופעמים מתוח מפני שצריכים לנסוע עכשיו למעלה על הרי ירושלים ובסיבובים, ומפני שעליו להביא בחשבון השפעת הרעש הגדולה של שני הסטן גנס את עשן אבקת השרפה בתוך האוטו והטק טק המחוצף של כדורי האויב על כל חלקי מכוניתו. כאן זקוקים לעצבים מברזל ולא להגיב על שום דבר שלא שייך לתפקידו.

"אם עד כמה כבר היה מחובר עם שני מגיניו הצעירים – כמו כולנו – כך עכשיו במשך הקרב שלושה הפעילים נהיו ליחידה לוחמת בלתי נפרדת. הצעיר בן ה-19 שיורה לצד הימיני של הכביש נותן אש מהירה. בזה הוא כל כך שמח בעבודתו המלחמתית, עליז ובכל זאת שלו ואובייקטיבי, כאילו יתעסק במקצוע אחר. הוא אינו יורה להבל וריק, הוא משקיף, קולע למטרה ולמרות זאת עומד בקשר תמידי עם שני חבריו. מגויד ומוצק הוא עומד על מקומו, הוא אינו זז ממקומו ואינו מתעייף. השווה ישעיה מ' ל"א "וקוי ה' יחליפו כוח, יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו". בלי הפסק הוא שולח נגד אויביו את שליחיו המשמידים.

"הבחורה הצעירה האמיצה מרמת גן שנותנת אש לצד שמאל של הכביש צריכה לנוח קצת ועושה הפסקת קרב. חברה מרגיש בזה מיד. נגש למקומה ונלחם כמו אריה שאינו מרפה מטרפו. נהגנו וכל הנוסעים מרגישים ברגש הכרת טובה את מסירות הנפש הפשוטה התמימה והבלתי אנוכית של הצעירים הללו, שמקריבים את חייהם כמו יונה כדי להציל את העם.

"בשביל רגעים מספר משתתקת אש האויב. הם בודקים את הסטן גנס ומסדרים אותם מחדש. את הפסקת הקרב הם מנצלים כדי להחליף את ניסיונותיהם, לתת עצות זה לזה, וללמוד מן התוצאות של הקרב הזה לקרב הבא.

"אנו עוברים על יד בניין גדול, והרחק כחמישה מטרים יושב לו למעלה על שפת חפירת הכביש ערבי אחד תמים כמו תינוק המביט את תוך האוויר. הפטריוט הצעיר שלנו מכיר אותו. "מרגל נבזה, שבכוונתו רק לתור ולמסור את ידיעותיו לאויב. תמיד הוא יושב כאן. הוא יקבל עוד מעט את שכר ריגולו. אני אזכור אותו". עוד מעט וכבר הקסטל נראה לנגד עינינו. מחשק הקרב מתחדש וחוזר, אך ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (תהילים כ"ט י"א).

מפת הקרב. רשת המשלטים לאורך הכביש לירושלים

מפת הקרב. רשת המשלטים לאורך הכביש לירושלים

"אנחנו מנצחים ומגיעים מאושרים לבתים הראשונים של ירושלים… נוסעים לקראתנו בתוך טנדר חבריהם של ידידנו הצעיר. הוא בעצמו חי רק בשביל תפקידו. איננו מחכה אולי לתודה מיוחדת של הנוסעים. לא חושב עכשיו על מנוחה הראויה לו או נופש. כל מחשבותיו מתרכזות למטרתו: ישראל ינצח! הוא מרגיש עצמו כמו גלגל קטן במנגנון של מפעל גדול, אבל כגלגל שעושה עבודה מדויקת ומתחיל לפעול הדייקנות מתמטית, כמו שתפקידו דורש אותו. כך גיבורנו הצעיר מכניס את ידיו לפעולה למנגנון הגלגלים. אך הוא רואה את חבריו, ומיד מתלהבת נפשו מתשוקת הקרב חדשה. הוא נותן לנהג סימן לעצור, נפרד המילים קצרות ויורד. החברים הכירו בו ועומדים. הוא מוסר להם ידיעות צבאיות בקיצור נמרץ. אנו רואים אותו עוד לעלות ולנסוע בחזרה לחזית. גבורה חרישית.

"אנו לומדים שהדרך לתל אביב היתה סכנה, שעל אף המכוניות המשוריינות עוד לא חוסלה. ב-25.2.48 מתקיפים הערבים שתי שיירות משא בדרך לירושלים. בקרב נהרגים שלושה יהודים ו-14 נפצעים. הקרבות על הכביש לירושלים נמשכו כמה חודשים".

עד כאן תיעוד חווית השיירה של גוטמן. יש בו לא רק אמונה דתית, אלא גם ניסיון, אולי יומרה, להתבונן אל תוך מוחם של הלוחמים הצעירים שליוו את השיירה, בעיקר לנפשו של אותו צעיר בן 19 שירה מתוך האוטובוס המשוריין. מנין יודע, למשל,  גוטמן, כי עם הגיעו של החייל לירושלים "מיד מתלהבת נפשו מתשוקת הקרב חדשה"? יורם קניוק או אורי אבנרי ודאי היו מציגים בדרך אחרת את המתחולל בנפשו של מלווה השיירות האלמוני באותו רגע.

 

 

מודעות פרסומת
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: