"יום שישי הגדול": התקוות והחרדות של ה' באייר תש"ח

Scan0166

גולדה מאירסון (לימים מאיר) היתה זהירה בה' באייר תש"ח, מיד אחרי טקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. "נחכה ונראה. יהיו צרות", אמרה גולדה לכתב "הארץ" שפנה אל בכירי החותמים מיד לאחר הטקס וביקש לשמוע על תחושותיהם ברגעים הראשונים של המדינה העברית העצמאית. "יהיה צורך לעמול הרבה במדינת ישראל".

הטקס רק תם, וכבר היו רבים מהמשתתפים טרודים באתגרים שיבואו. אהרן ציזלינג אמר לכתב "הארץ": "נעסוק במעשים. רק לעבוד, לעבוד". ומרדכי בנטוב סיכם: "הדבר תלוי במה שאנו נעשה".

אופטימי וחגיגי יותר היה פרץ ברנשטיין, שסיפר לכתב כי הוא חש "הרגשה טובה מאין כמוה. עד היום לא הרגשתי כך". וראש הממשלה דוד בן-גוריון דבק ברוח ההכרזה שאותה קרא דקות אחדות קודם לכן: "קמה מדינת ישראל. תמה גלות ישראל".

מקבץ תגובות אלה, המצוטט מגיליון "הארץ" ביום א' 16 במאי 1948 הוא חלק מן החומרים שנאספו על ידי ד"ר מרדכי נאור, בספר החדש שכתב וערך "יום שישי הגדול, ה' באייר תש"ח (14.5.1948) – הדרמה הגדולה של הקמת המדינה". נאור, היסטוריון  שכתב עשרות ספרים על תולדות היישוב והמדינה, מגיש לקוראים עכשיו ספר מהודר, במתכונת של מקראה. הוא כולל כ-50 מקורות העוסקים בהכרזת המדינה. הספר יצא לאור ע"י "בית העצמאות", המועצה לשימור אתרי מורשת ישראל וספריית יהודה דקל.
"יום שישי הגדול" הופיע במקביל בשתי שפות – בעברית וגם באנגלית.

"יהיו צרות". תגובות ראשונות של שרים עם הכרזת המדינה. מתוך הספר "יום שישי הגדול".

"יהיו צרות". תגובות ראשונות של שרים עם הכרזת המדינה. מתוך הספר "יום שישי הגדול".

בספר מקובצים ציטוטים מעיתוני אותם ימים, קטעים ממחקרים, ספרים וקטעי עיתונות שנכתבו במרוצת השנים, וכן טקסטים נוספים הנוגעים ליום הכרזת המדינה. עוד משולבים בספר שניים מהמאמרים הרבים שכתבו משפטנים על המשמעויות המשפטיות והחוקיות של הכרזת העצמאות.

הרבה נכתב במרוצת השנים על מגילת העצמאות ועל הכרזת המדינה, אך חשיבותו של הספר החדש וערכו הרב בכך שהוא מקבץ יחד רבים מן המקורות השונים. אין ספק ש"יום שישי הגדול" ישמש בימי העצמאות הבאים מורים, תלמידים, קצינות ומש"קיות חינוך ועוד רבים אחרים בהכנת אירועים. וימצאו בו גם עניין רב, כמובן, חובבי היסטוריה ותאבי טריוויה.

היכל העצמאות. הבנין שבו הוכרזה המדינה בשדרות רושטילד. צולם בשנת 2008.

היכל העצמאות. הבנין שבו הוכרזה המדינה בשדרות רושטילד. צולם בשנת 2008.

נאור כלל בספר גם ראיונות שנערכו עם 32 מתוך 37 חותמי מגילת העצמאות ופורסמו ב"מעריב" בשנת העשור, 1958, וב"במחנה נח"ל" ב-1965. כך אפשר לגלות כי פרץ ברנשטיין ששפע חגיגיות בדבריו ל"ארץ", שצוטטו כאן לפני כמה פסקאות, היה למעשה אחוז חרדה. "בשעה שחתמתי על מגילת העצמאות ניקרה במוחי רק שאלה אחת: האם נמשיך להתקיים במדינה שזה עתה הכרזנו על הקמתה? האם נחיה בכלל?", סיפר.

הוא לא היה היחיד שחשש מפני מה שיתרחש מיד לאחר ההכרזה – פלישת צבאות ערב שביקשו לחסל את הישות הציונית שזה עתה קמה. גם בן-גוריון הודה לימים כי למראה הציבור הצוהל לאחר הכרזת המדינה חש כ"אבל בין חתנים", וחשש כי הציבור איננו מבין את גודל הסכנה הנשקפת למדינה הצעירה. לדבריו היה "עצוב ומלא דאגה…היתה רק המחשבה הזאת: נעמוד או לא נעמוד?". משום כך הדגיש למחרת הטקס בנאום רדיו כי דרכה של ישראל לא תהיה סוגה בשושנים. "דרך קוצים לפנינו", הדגיש בן-גוריון. "והיא לא קצרה ולא קלה".

רק שתי נשים מתוך 37 חותמים. מגילת העצמאות.

רק שתי נשים מתוך 37 חותמים. מגילת העצמאות.

בין החותמים על המגילה היה גם ד"ר הרצל רוזנבלום, כנציגה של "מפלגת המדינה העברית", שהתפלגה שנים קודם לכן מתנועה הרוויזיוניסטית ואחר כך שבה לחיקה. בשנות טרום המדינה השתתף רוזנבלום בחלק מקונגרסים הציוניים בתפקיד כפול: הוא נאם על הבמה בשם מפלגתו, ואחר כך גם סיקר את הדיונים ל"הבוקר", עיתונה של מפלגת הציונים הכלליים. שלושה חודשים לפני הכרזת העצמאות, ב-15 בפברואר 1948, עם פרישתם של עזריאל קרליבך וחלק ניכר מן העובדים מ"ידיעות אחרונות" והקמת "מעריב", הוזעק רוזנבלום על ידי משפחת מוזס לשמש כעורך "ידיעות אחרונות".

בספר מופיע קטע מראיון עמו שבו הוא מספר על ההתרגשות הרבה שאחזה בו ביום הכרזת המדינה. "אני תמיד נוהג לחתום [על מאמרי] בשם רוזנבלום. רק לעתים רחוקות השתמשתי בפסבדונים 'ורדי', ומר בן-גוריון ידע על כך. כשניגשתי לחתום אמר לי בן-גוריון: "תחתום: ורדי!". אילו הייתי במצב רוח 'מאוזן' יותר הייתי מוסיף אולי בסוגריים רוזנבלום, אך באותו הרגע שמעתי בקולו מבלי לחשוב, ועד היום יש אנשים שאינם יודעים מי הוא אותו 'הרצל ורדי' ששמו מתנוסס על מגילת העצמאות".

במגילת העצמאות אין אזכור ישיר לקדוש-ברוך-הוא למעט המונח המעורפל "צור ישראל". אבל היו מי שהתעקשו לשלבו במסמך המכונן של מדינת ישראל. הרב י"ל פישמן (מימון), דרש תחילה מבן גוריון להביא לטקס את הרב הראשי יצחק אייזיק הרצוג – סבו של יו"ר מפלגת העבודה דהיום יצחק הרצוג. כתחליף התבקש הרב פישמן לקרוא בטקס את ברכת "שהחיינו".

אך הוא לא הסתפק בכך: "כאשר הגיע תורי לחתום במגילה, רשמתי את שמי כמו שעשו כולם, אבל לא הסתפקתי בכך ורציתי להוסיף 'בעזרת השם'. משה שרתוק, שהשגיח על החותמים , נבהל ושאל: ר' פישמן, מה אתה עושה שם? תיכף תראה בעצמך, אמרתי לו… הוא ראה איך הוספתי ליד שמי ארבע אותיות – בעז"ה – בעזרת השם".

הספר מזכיר לנו גם נתון מגדרי משמעותי: מבין 37 החותמים על מגילת העצמאות היו רק שתי נשים. רק חמישה אחוזים. השתיים שזכו היו גולדה מאירסון, שהיתה מראשי המחלקה המדינית של הסוכנות באותם ימים, ודמות אחרת שנשכחה מאז – רחל כהן-כגן: פעילה חברתית מחיפה, ממייסדות ארגון הנשים ויצ"ו ויושבת ראש הארגון באותן שנים. כהן-כגן כיהנה אחר כך בשתי כנסות – בראשונה מטעם ויצ"ו, ובחמישית מטעם המפלגה הליברלית.

הגיל הממוצע של החותמים היה 53.2. רק אחד מהם נולד בארץ ישראל. היה זה בכור שלום שיטרית, איש מפא"י, לימים שר המשטרה. ארצות המוצא של כל החותמים האחרים שיקפו את היותה של הנהגת התנועה הציונית וצמרת היישוב אשכנזית לחלוטין, למעט אחד – סעדיה כובשי יליד תימן.

11 מהחותמים נולדו בפולין, שבעה באוקראינה, חמישה ברוסיה הלבנה, ארבע בקיסרות האוסטרו-הונגרית, שניים בליטא, שניים בבסרביה, שניים בגרמניה, אחד ברומניה ואחד בדנמרק.

ראוי לשבח את נאור על שצירף לספר לא רק צילום של המגילה המקורית, אלא גם שילב בו תרגומים של המגילה לערבית ולאנגלית.

"שיוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". קטע מנוסח מגילת העצמאות בערבית הנכלל בספר

"שיוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". קטע מנוסח מגילת העצמאות בערבית הנכלל בספר

הספר אינו מופץ, לפי שעה, בחנויות הספרים אלא נמכר רק ב"בית העצמאות" בשדרות רוטשילד בתל-אביב. הבית שבו הוכרזה המדינה עומד להפוך על פי התוכניות למרכז לאומי שיביא את סיפור לידתה של המדינה והתפתחותה. אפשר לבקר גם מרחוק באמצעות סיור וירטואלי בבניין ההיסטורי.

לא רק יהודית. הפיסקה החשובה במגילת העצמאות שיש מי שמבקשים לעתים להשכיחה באמצעות "חוק הלאום" ומהלכים שנויים במחלוקת אחרים.

לא רק יהודית. הפיסקה החשובה במגילת העצמאות שיש מי שמבקשים לעתים להשכיחה באמצעות "חוק הלאום" ומהלכים שנויים במחלוקת אחרים.

ועוד משהו, בשולי הספר.

מי ניסה להשכיח את הגבר האלמוני שמככב בכל תצלומי הטקס? ריבקינד בעת החתימה על המגילה

מי ניסה להשכיח את הגבר האלמוני שמככב בכל תצלומי הטקס? ריבקינד בעת החתימה על המגילה

ב"יום שישי הגדול". מצוטטים בו קטעים מתוך רשומה שפורסמה כאן, ב"הערות שוליים להיסטוריה", שבה ביקשנו לתקן עוול שנעשה למפיק הנשכח של טקס הכרזת המדינה, אברהם דב ריבקינד. דיוקנו של ריבקינד מלווה רבות מהתמונות של הטקס, אך עד עתה לא טרח איש לזהות לקוראים את האיש הניצב, בין היתר, בין משה שרת ודוד בן-גוריון בעת שראש הממשלה חתם על המגילה. בספר מדווח גם על חלקה של הכוהנת הגדולה של הנימוסים וההליכות, חנה בבלי, בארגון השתתפותה של התזמורת הפילהרמונית  בטקס בה' באייר. גם סיפור זה לקוח מ"הערות שוליים להיסטוריה".

מודעות פרסומת
  1. ברוך זלצמן
    11 בינואר 2015 ב- 17:30

    בהקשר של אברהם ריבקינד נכתב בבלוג "המפיק הנשכח של הכרזת העצמאות" ממאי 2014 כי יצאה חוברת מאת יצחק ריבקינד, אחיו של אברהם ריבקינד, בשם "לתולדות טקס הכרזת המדינה ומגלת העצמאות". אני מעונין מאוד לקרוא חוברת זו ואודה לכל מי שיוכל לסייע לי בנושא.
    ברוך זלצמן
    hohey@barak.net.il

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: