בכל זאת, ביקור בירושלים העתיקה

בחדשות ברדיו דיווחו על ביטול הטיולים שאלפי תלמידים מתל אביב היו אמורים לערוך בירושלים בשבוע הבא. הגזמתם. לאוזן ירושלמית זה נשמע די מגוחך, אבל לא מפתיע. כי מנקודת המבט של אנשי מישור החוף כל מה שנמצא מעבר לשער הגיא הוא במקרה הטוב ארץ אקזוטית רחוקה, ובמקרה הרע – זירת קרב מדממת.

מלחמות דת? אפילו את הצלוב יש מי שמקלף.

מלחמות דת? אפילו את הצלוב יש מי שמקלף.

ירושלים, צריך להודות, לא תמיד מאירה פנים לאורחיה: חיכוכים בין ערבים ליהודים, פיגועים, מטחי שנאה וגזענות של הימין הקיצוני, עימותים בין חרדים לחילונים. אפשר להוסיף לזה את פקקי התנועה הנצחיים שהתעצמו בימי הרחבת כביש מס' 1 בואה ירושלים, וגם את המראה המקברי שמקדם את הבאים בכניסה אליה  –  עיר האבן והשיש הקרויה בית העלמין הר המנוחות. 

עם או בלי קשר לידיעה הזו ברדיו, החלטתי לקבל את השבת בסיבוב ברגל בחוצות העיר הזו. לא סתם בירושלים, אלא בעיר העתיקה ובסביבתה. הנה אפוא דיווח מצולם מהשטח. שעתיים  הליכה, 4.8 ק"מ (אנדמנודו מדד) בין מוסררה לשער יפו ומה שביניהם.

אחד משיאי הסיור, שלא תועד בצילום: תספורת במספרה בתוככי העיר העתיקה – מעשה שגם בימים הרחוקים שאחרי מלחמת ששת הימים, כאשר היינו משוטטים בכל סמטה בימים ואפילו בשעות הקטנות של הלילה, לא עשיתי.

הספר, לא הרחק מן השער החדש, היה מקצועי אדיב ויעיל. הוא הציע לי במאור פנים להסתפר כאשר עברתי ליד המספרה. נעתרתי. למה לא. הייתי זקוק לתספורת. תצלומים של אפיפיורים, וגם של חיילי מרינס אמריקאים, השקיפו עלי מקירות המספרה כאשר ניקה בקפדנות את עורפי באמצעות תער. לא, זה לא היה מפחיד. כי התקשורת האנושית, במיוחד בין בעל מקצוע ללקוח, לא חשוב מאיזו עדה או לאום, היא עניין של שיגרה. גם בירושלים.

"אבא שלי לימד אותי שספר צריך יד טובה ודיבור טוב", סיפר לי תוך כדי התספורת. האבא  זכה, לדבריו, לספר פעם את אחד האפיפיורים שעלה לרגל לירושלים, הוא לא זכר איזה מהם. הוא התרגש כשסיפרתי לו על הספר שלנו, מרסל מרחוב בן-יהודה, שסיפר ארבעה דורות במשפחתנו: את סבי ואבי, אותי ואת בני.  

"בֵית יוֹרֵי בַּקֶּשֶׁת שֶׁמֵּחֲרַכָּיו רוֹאִים עִיר וְרֻדָּה". אכסניית נוטרדאם

"בֵית יוֹרֵי בַּקֶּשֶׁת שֶׁמֵּחֲרַכָּיו רוֹאִים עִיר וְרֻדָּה". אכסניית נוטרדאם

הסיור החל מול השער החדש, באותה אכסניה מרשימה, עצומת ממדים – נוטרדאם. האכסניה הוקמה ביוזמת הצליין הצרפתי הרוזן מרי פול אמדה דה-פיילא ונחנכה ב-1889. היא נועדה לשכן מספר גדול של צליינים צרפתים, שהגיעו לביקורים בארץ הקודש. "השער החדש" בחומת העיר העתיקה נפרץ במיוחד כדי לאפשר לצליינים הללו מעבר קרוב ומהיר לתוככי העיר, בדרך לכנסיית הקבר הקדוש ולאתרים הקדושים לנצרות לאורך "דרך הייסורים".

 

נם לא מפחדים. קבוצת צליינים מברזיל - מנוטרדאם לשער החדש

הם לא מפחדים. קבוצת צליינים מברזיל – מנוטרדאם לשער החדש

במלחמת השחרור התנהלו קרבות קשים על השליטה בנוטרדאם בשל מיקומו האסטרטגי של הבניין. בשנים שלאחר המלחמה השתכנו בו נזירים וכמרים לצד סטודנטים ישראלים ואנשי בוהמה. אחת הדיירות היתה המשוררת יונה וולך. וכך תארה את המקום בספר "זאת היונה" מבקרת הספרות והמסאית עזה צבי, שאף היא התגוררה שם: "נוטרדאם כיום – מלון משופץ לצליינים נוצרים, ואז – מלון בנוסח בלזאק עם מסדרונות מרוצפים אבנים נושנות, ורדרדות, ובו סטודנטים לרפואה, סטודנטים נצחיים, בת־דודו הישישה של מודיליאני, זונה חבשית וילדתה הפעוטה, פליטת שואה טרופת דעת, מלצרית, כמרים צרפתים ויונה שבאה בעקבות אהרן שבתאי, וכמובן החיילים בעמדה מול העיר העתיקה, אשר על כן בא זכרו של המקום בשירה של יונה ”סבסטיאן” – כ”בֵית יוֹרֵי בַּקֶּשֶׁת שֶׁמֵּחֲרַכָּיו רוֹאִים עִיר וְרֻדָּה. באמצע הבניין היה פעור חור ענקי כפצע, מן ההפגזות וההתקפות, ואולי לכן קראה יונה כעבור שנים אחדות למחזה שכתבה על ימי שבתה ב’נוטרדאם’ בשם ’אנדרטה של צרעת’, ואפשר גם מפני שהיה שם אוסף של חלכאים ונדכאים ועומדים על פרשת דרכים לעתות משבר".

על גג הנוטרדם היתה עמדת תצפית של צה"ל, ממנה השקיפו מזרחה, אל חומת העיר העתיקה ותחנת האוטובוס המרכזית של העיר הירדנית מול החומה. אבי ז"ל, איש מילואים של יחידת התצפית של חטיבת ירושלים, נקרא לעתים לשרת בעמדה הזו. פעם אחת אפשר לי כילד לעלות לשם אתו, לראות מבעד למשקפת את חלקה האחר של העיר הקרובה-רחוקה, זו שהוסתרה מעיני מרבית תושבי מערב העיר בחומות בטון מתנשאות.

עכשיו זהו מלון שוקק, עם מסעדות ובתי קפה ונוף מרהיב. יש בו גם מוזיאון המוקדש ל"תכריך מטורינו", שבו דבקה דמותו של אדם צלוב. מחקר מדעי, רווי אמונה נוצרית עמוקה, מתנהל כבר שנים סביב התכריך המפורסם שממנו מצטיירת טביעת גוף אנושי.  ומוצג בו גם פסל המשחזר את הדמות שעולה מהתכריך.

כל מה שרציתם לדעת על צלובים. קטע ממחקר המוצג במוזיאון התכריך מטורינו באכסניית נוטרדאם

כל מה שרציתם לדעת על צלובים. קטע ממחקר המוצג במוזיאון התכריך מטורינו באכסניית נוטרדאם

מהתכריך לפסל. הצלוב כפי שגופו מצטייר ממה שנטבע בתכריך

מן הבד לפסל. הצלוב כפי שגופו מצטייר ממה שנטבע בתכריך מטורינו

רק כמה צעדים, מעבר ל"דרך הצנחנים", מפרידים בין נוטרדם לשער החדש ועיר העתיקה. בכניסה לעיר מקדמת את פני הבאים דמותו של סנטה קלאוס מנגן בסקסופון. לא הרחק מכאן המספרה. המציאות הביטחונית ניכרת היטב בסמטאות, בעיקר במספר הקטן של תיירים.

צלילי חג המולד. בובות לכריסמס סמוך לשער החדש

צלילי חג המולד. בובות לכריסמס סמוך לשער החדש

מכן ואילך הנה בעיקר רצף של תצלומים מן המסע.

תעמולת תיירות מימי המנדט. ההר הקדוש, הכרזה והמאבקים

תעמולת תיירות מימי המנדט. ההר הקדוש, הכרזה והמאבקים

השתקפות הדורות. מראה בפינת רחוב ברובע הנוצרי

השתקפות הדורות. מראה בפינת רחוב ברובע הנוצרי

כבר בארבע אחרי הצהריים מתחילים הרחובות להתרוקן. סוחרי המזכרות, הקרמיקה וחפצי הקדושה מתחילים לסגור את החנויות. אבל בחנויות הטי-שירטס עדיין מחכים שיגיעו תיירים. 

איזון אסטרטגי. חולצות ברחוב הנוצרים בעיר העתיקה

איזון אסטרטגי. חולצות ברחוב הנוצרים בעיר העתיקה

להרגיע את הקיצונים. כותרת בבית קפה במזרח ירושלים

להרגיע את הקיצונים. כותרת בבית קפה במזרח ירושלים

שוטרים כמעט בכל צומת. ניידת על קו התפר בין מזרח למערב

שוטרים כמעט בכל צומת. ניידת על קו התפר בין מזרח למערב

ומכאן חזרה למערב העיר. לבית הכלא המרכזי – מימי המנדט הבריטי – שהוא המוזיאון של לוחמי המחתרות.

לא הרחק מחדר המעצר במגרש הרוסים. מוזיאון אסירי המחתרות ליד ככר ספרא

לא הרחק מחדר המעצר במגרש הרוסים. מוזיאון אסירי המחתרות ליד ככר ספרא

סתיו ירושלמי. רק חמש אחה"צ, אבל העיר כבר ריקה.

סתיו ירושלמי. רק חמש אחה"צ, אבל העיר כבר ריקה.

באחת מחנויות חפצי הקודש ברחוב יפו, סמוך לעיר העתיקה מצאנו מה שיכול לשמש פתרון לבעיה שמאיימת להצית אש במזרח התיכון. לא צריך לגעת בהר הבית. כל אחד יכול לבנות לו בית מקדש – בבית. תמורת 360 ש"ח. אולי כך אפשר יהיה להרגיע את הרוחות.

עשה זאת בעצמך ובלי עימותים. דגם המקדש להרכבה

עשה זאת בעצמך ובלי עימותים. דגם המקדש להרכבה

אבל זה כנראה לא יעבוד. כי העיר הזו מלאה לא רק באנשים שמבקשים חיים שקטים ופרנסה, אלא גם בקנאים מכאן ומשם. איש אינו מוכן לוותר, להתפשר. כי כאשר מניפים את הדגלים הדתיים – אין סיכוי למצוא פתרון רציונלי.  

ובכלל, בירושלים אתה מגלה לא פעם כי גם מה שנראה רך ומזמין, עלול להתגלות כמסה נוקשה. כך, למשל באחת מפינות מתחם ספרא רחב הידיים, שבו שוכני משרדי העירייה.

כריות בטון. מיצג כריות הבטון של האמנים סמדר כרמלי

ישיבה איתנה. מיצג כריות הבטון של האמנים סמדר כרמלי

בדקתי. אפשר לשבת גם על כריות בטון. בזהירות, לא בקפיצה. מתרגלים גם לזה.

אל תניחו על כן לא לבטון ולא לאבן הירושלמית להפחיד אתכם. זו עיר קשה לפעמים, אך תמיד מרתקת, ססגונית, פוטוגנית.

בקיצור: אל תחששו לבקר.

 

 

 

  1. eliran
    16 בנובמבר 2014 בשעה 17:45

    למה אתם האנשים החילונים, האנשים הרציונליים מסרבים להבין.. הפתרון מבקש לחבוק אמת דתית וחילונית יחד, ועל זה עליך להילחם כאיש שלום, ולא מלחמה לשם מלחמה והתגרות ויצירת קנאים כפי שאתה עושה ואולי לא במכוון.. הפתרון הוא אכן דתי חילוני, עליכם להלחם על הדמוקרטיה, חופש התנועה והפולחן לכל הדתות בירושלים היהודית, החופש לעלות לציון, להר ציון, להר הבית, בדיוק כמו בסטטוס קוו ב67, שם ליהודים וודאי התאפשר עלייה להר.. אתם שקוראים לרצון בחופש הפולחן במילים קנאיות, ומקבלים את הנרטיב הערבי שהכול הוא לשם הפרובוקציה, הנרטיב הערבי שלא מקבל ומבין דמוקרטיה מהי (עין שם שם שם), אתם מחרחרי הריב.. אני קורא לכם לקרוא לשלום ולהלחם על צדק ואם לא בשביל אחיכם הדתיים אז לפחות בשביל אחותכם 'הדמוקרטיה'

    • 16 בנובמבר 2014 בשעה 18:00

      חופש פולחן הוא ערך חשוב, אבל מדינה נאורה צריכה לשקול את סדרי העדיפויות שלה. לאזרחים בישראל מיגיעים גם שירותי בריאות וחינוך טובים יותר, אבל המדינה מבצעת תעדוף של נושאים אחרים כדוגמת ביטחון.
      לכן יש מצבים, כמו המצב הנוכחי, שבו הערך "חופש פולחן" צריך ויכול להמתין למען, למשל, מניעת התלקחות החל מיחסינו עם ערביי ישראל, דרך הקשרים השחובים עם ממלכת ירדן ועד אפשרות של תגובות אלימות של מוסלמים ברחבי העולם.
      למדינת ישראל ולאזרחיה, גם המאמינים, לא יקרה מאום אם ימתינו אחרי אלפיים שנה עוד קצת, עד שיוכלו להתפלל בהר הבית.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: