טקסט, גרפיקה וגאוגרפיה: על שלטים ודובים

וקודם כל – הדובים. 

אינך יכול לטייל ביערות הגשם הערפיליים הנושקים לאוקיאנוס השקט באי ונקובר, וכמובן גם לא בהרי הרוקיס הקנדיים, מבלי לקרוא על דובים, לחשוב על דובים, לשמוע על דובים.

בכל מגרש חניה מסודר, כמו גם בחוצות העיירות, מוצבים פחי אשפה עשויים מתכת, עליהם מכסה כבד וידית שדורשת מעט מיומנות והרבה כוח, כדי להקשות על הדובים לפתוח אותם ולשלוף מתוכם מזון. על כל פח מדבקה, שמזכירה את הדובים.

אל תביית את הדובים. מדבקה על פח אשפה ממוגן

הדבר האחרון שאתה רוצה הוא לפגוש דוב במפתיע, פנים אל פנים, באמצע היער. לא רק אתה עלול להיבהל. גם הוא. ועל כן ממליצים לתיירים להתריע על הימצאם ביער בצלצול פעמונים, משרוקיות או אמצעים אחרים. ובכלל, המדריכים ממליצים לשאת ערכת הגנה, הכוללת בין היתר גם מה שמכונה "ספריי דובים" – סוג של גז מדמיע שצריך להשתמש בו כאמצעי אחרון, כאשר הטווח בינך לבין הדוב מצטמצם כדי לסכנה.

משרוקית, פעמונים וספריי דובים. ערכת מיגון למטייל בתוככי היער

שימו לב לכללים: אם נגלה לעיניכם דוב,  שימרו ממנו מרחק של 50 מטר לפחות. הקנדים, כמו שכניהם האמריקאים מדרום, אוהבים להמחיש גדלים ומרחקים באמצעות השוואתם לחפצים או יחידות מידה מוכרות. 50 מטר, למי שאיננו מודד, הם על כן משהו כמו "שלושה אוטובוסים". יחידת המידה, אוטובוס, חוזרת גם בשלטים אחרים.

תצפית מזורזת של דקה, לא יותר. הנחיות למפגש אדם-חיה

הדובים אינם לבד. לא ביערות ולא על השלטים. יש עוד בעלי חיים רבים. כל סוגי האיילים למיניהם. גם הם מככבים בשלטים, במיוחד באזהרות לנהגים.

זכות קדימה לאיילי הצפון. תזכורת לנהגים בהרי הרוקיס

אבל לא רק באזורים הררים מרוחקים צריך להתחשב בבעלי החיים. אפילו בליבה של העיר ונקובר, באי גרנוויל, בין גלריות ומסעדות, נקראים הנהגים והולכי הרגל לזכור שאינם לבד על הכביש או המדרכה.

ברווזי הכרך. האי גרנוויל, ונקובר

ונקובר – שנבחרה גם השנה כאחת הערים המשובחות ביותר בעולם למגורים, שוכנת על המים, על חוף מפורץ וציורי. יש בה חופי רחצה מכל הסוגים. בולי עץ גדולים, שנכרתו מן היערות הסמוכים, משמשים כספסלים טבעיים לבאי החופים. וכך נראה שלט המזהיר שאין מציל.

בלי חסקה ומשרוקית. אחד מחופי ונקובר

ולמרות האווירה השלווה האופפת אותך בביקור כאן, מסתבר שאפילו בגן העדן הציורי הזה של מערב קנדה לא הכל ורוד. בדרך לצ'יינה טאון בונקובר יוצא התייר לפתע מרחובות ציוריים לפינות שבהם שיכורים ומסוממים מציגים למכירה גרוטאות על המדרכה. והשלטים לאורך החופים מזכירים שאפילו כאן יש פורצי מכוניות.

שמור על הניקיון, וגם על המכונית. שלט ליד חוף רחצה בונקובר

בשולי העיר,סמוך לקמפוס המיוער של אוניברסיטת בריטיש קולומביה. מובילים שבילים מתפתלים אל חופי רחצה חבויים מן העין, שבהם בגדי ים אינם חובה. אבל ברגע שעוזבים את החוף, ומטפסים בשביל אל הציוויליזציה, זה השלט שממתין להם שם. . 

עד כאן. שלט בעלייה מהחוף, סמוך לאוניברסיטת בריטיש קולומביה

 לא הרחק משם, בתוככי בקמפוס, שלט על מוזיאון קטן לאמנות.

תקשורת אמנותית. האני מאמין של המוזיאון

 הקנדים מקפידים מאוד על שמירת הסביבה. במיוחד בהרי הרוקיס ובשאר האזורים שהוכרזו כשמורות טבע במערב קנדה. הם מבקשים לשמור על הטבע הקסום ועל בעלי החיים, ולהבטיח שגם גדודי התיירים המסתערים על הפארקים והשמורות בחודשי הקיץ לא יפגעו בערכי הסביבה. בנקודות תצפית מתבקשים הנהגים לכבות את המכוניות, להקפיד על השלכת האשפה לפחים הנכונים. 

 

כמה שפחות גזים מזהמים. שלט בנקודת תצפית

 

קנס של 2,000 דולר. חינוך לשמירת הסביבה – וגם ענישה.

לצד השמירה על בעלי החיים ומניעת זיהום הסביבה מוטרדים הקנדים עד מאוד מסכנת השרפות בימי הקיץ החמים. ברגע שהטמפרטורות עולות, ננקטים צעדים לצמצום הסכנה. בימים חמים במיוחד נאסר באופן מוחלט על הדלקת מדורות בכל שטחי השמורות ובכלל זה בחניונים, הגדושים בקראוונים ובאוהלים. מידת הסכנה מצויינת גם לאורך הדרכים בתמרורי אש.

סכנה קיצונית לשריפות. ביום חם ברוקיס הקנדיים

הפארקים הקנדיים מסודרים להפליא. בתחילת כל מסלול הליכה יש מגרש חנייה סלול, מפת שבילים, הסברים על האזור ושירותים כימיים. ולצידם גם לא מעט שלטי אזהרה, ולא רק מדובים ומאיילים. גם שלטים הקוראים להקפדה יצרה על הבטיחות. במפתיע אינך רואה כמעט רינג'רים, פקחים, בשטח, אבל בדרך כלל הכללים נשמרים. ועוד דבר: אין גזלנים, המצפים לך בסוף המסלול או במגרש החנייה עם בקבוק קולה או קרטיב אבטיח. גם זה חלק ממאמץ לצמצם הן את המסחור של השמורות, והן את זיהום הסביבה.

לחזור בשלום ממסע בין הרים נישאים לתהומות ומפלים. שלטי אזהרה

בדרך אל השביל. מפות, הסברים ואזהרות.

 

יש גם שלטים שאינך מצפה למצוא בתוככי הטבע הפסטורלי של מערב קנדה: אזהרות מפני נפלים של פגזים, ושאר שרידים מסוכנים של פעילות צבאית. מתברר כי חלק מן האזורים במערב קנדה שימשו כשטחי אימונים לצבא קנדה ולחיל האוויר שלו. לאורך חוף האוקיאנוס השקט גם התאמנו כוחות בעלות הברית במלחמת העולם השניה, בין היתר לקראת הפלישה לנורמנדי. כתוצאה מכך יש אזורים נרחבים גם בתוככי השמורות שבהם עדיין מתגלים מדי פעם פגזים ישנים. המטיילים נקראים על כן לגלות עירנות גם לסכנה הזו.

לא רק דובים, גם פגזים. שלט אזהרה בכניסה לאחד ממסולי ההליכה בהרים

אחד האתרים המפורסמים ביותר בהרי הרוקיס הוא אגם לואיז. השתקפות ההרים והקרחונים במימיו התכולים מביאה, בעיקר בשעות השחר, מטיילים רבים חמושים במצלמות לתעד את המראה הקסום. ואפשר גם להעזר במשקפות. אם הן תקינות, כמובן.

בין הטכנולוגיה לטבע. שחר מעונן על לייק לואיז

מאות קילומטרים מערבה מהרי הרוקיס, על חוף האוקיאנוס השקט, ערוכים ומסודרים הקנדים לכל אירוע, גם לצונאמי. שלטים מוצבים בצמתים, כדי לסייע לנהגים למצוא את דרכם גם בשעות של פינוי מבוהל.

שביל הבריחה. שילוט דרכים למקרה שגלי האויאקנוס יסתערו על האי ונקובר

ונסיים בדובים. לא בשלט, אלא בדוב אמיתי. הדוב שלנו. הגריזלי שהלך לקראתנו על השביל הסלול ממגרש החנייה לאגם שלמרגלות הקרחון המלאך בהר אדית קאוול, לא הרחק מג'אספר. לפני שראינו אותו, שמענו צעקות ממרחק.  לא מתאים לקנדים להרים את קולם, במיוחד לא באמצע שמורה. אבל אחרי רגע או שניים הבנו למה הם צועקים, ומה הם מבקשים לומר: “Grizzly on the trail!”.

ואז ראינו אותו, גדול, שעיר, כבד, צועד בהדר מלכותי על השביל. אחר כך פנה לדרכו, אל היער. ההתרגשות היתה רבה.

סוף סוף מצאנו את הדוב שלנו, ולא רק על שלט אזהרה.

ירד מהשביל וחזר ליער. הגריזלי שלנו