העיתונות נגד "זרוק אותו לכלבים"

מודעה מעריב 18.3.1953

"אני התכוונתי לעיתונות מסוימת, מסוימת מאוד. לזו המשמיצה, הצהובה, השופכת קיתונות בוץ וסיאוב על חפים משפע", ניסה יגאל מוסינזון להסביר. אבל המראיין רפאל בשן סירב להרפות: "אוקי, יגאל, אבל הצופים בהצגה אינם מחויבים לתפוש את רזי הרזין והטעמים הכמוסים עמך. הקהל שומע – עיתונות ודי לו בכך".

 בשן, איש "מעריב", בכיר המראיינים בעיתונות הישראלית באותן שנים, לא היה היחיד שהצליף במוסינזון. העיתונות כולה סערה בעקבות העלאת מחזהו "זרוק אותו לכלבים" בתיאטרון "הבימה" בראשית 1958. מוסינזון התכוון לתקוף על הבמה את "העולם הזה", "השבועון המסוים" בלשונו של דוד בן-גוריון, אבל העיתונאים חששו שמחזה יכפיש את כולם. יש סכנה, הזהיר ב"הארץ" המבקר חיים גמזו, "שהקהל יראה בהצגה זו התקפת מצח נגד העיתונות החופשית בכללה".

מוסינזון מיקם במרכז העלילה עורך-עיתונאי חסר מצפון (אותו גילם מישה אשרוב) אשר תמורת סטייקים עסיסיים במסעדה מתגייס לשירותו של איש עסקים מושחת (שמואל רודנסקי), ומכפיש בפרסומים חסרי שחר את שמו של איש עסקים אחר (אהרן מסקין) צדיק וישר דרך. בנו הצנחן של קורבן ההשמצה (יוסי בנאי) מסרב להבליג וסוגר חשבון עם העיתונאי בתקיפה אלימה.

מודעה ב"דבר", 15.1.1958

מודעה ב"דבר", 15.1.1958

הצגת הבכורה היתה אירוע נדיר בתולדות התאטרון הישראלי: ראש הממשלה דוד בן-גוריון וחלק ניכר משרי הממשלה, חברי כנסת, מפכ"ל המשטרה וקצינים בכירים נוספים מילאו את השורות הראשונות והריעו לשחקנים. מוסינזון, הזכור יותר כיוצר "חסמבה", הכחיש בתוקף כי כתב את המחזה בהזמנת גורמים בממשלה או במפא"י כדי להילחם ב"העולם הזה". החשד הזה לא היה משולל בסיס: באותן שנים עמדו בכירים במערכה השלטון, כולל הממונה על שירותי הביטחון, איסר הראל, מאחורי הוצאתו של "רימון", שבועון שנועד להאבק ב"העולם הזה".  

מוסינזון התעקש שהמחזה היה פרי יוזמתו שלו. הרעיון למחזה עלה במוחו, כך הסביר,  כשראה כיצד עיתונאים תוקפים מנהיגים פוליטיים מסוימים על רקע פרשת קסטנר. זו הפרשה שנוצלה על ידי עו"ד שמואל תמיר יחד עם עורך "העולם הזה" אורי אבנרי לחשוף את חוסר המעש של מנהיגי מפא"י בימי השואה. אלה גם היו גם הימים שבהם נידונו בבית משפט גילויי שחיתות שחשפה תנועת "שורת המתנדבים".

תאטרון אקטואלי, כמו ביוון העתיקה. ידיעה ב"מעריב" לאחר הבכורה

תאטרון אקטואלי, כמו ביוון. ידיעה ב"מעריב" לאחר הבכורה

"העולם הזה", השבועון הפופולרי ששילב פוליטיקה ומדיניות בשערו הקדמי עם עירום נשי ורכילות בשערו האחורי, הרתיח את זקני מפא"י וצעיריה בתכניו ובסגנונו. גם עורכי העיתונים היומיים הפנו לו עורף ודיברו בגנותו. אבל אם קיוו מקורבי בן-גוריון כי העיתונות הממוסדת תמחא כפיים להסתערות על אבנרי, הם התבדו מיד.
כמעט כל המבקרים קטלו את ההצגה. 
מבקר התאטרון של "מעריב", ר' עזריה, (עזריה רפפורט ז"ל, אביה של טלי ליפקין שחק) קטל את ההצגה כ"פלקט צעקני" המתאפיין ב"פשטנות פרימיטיבית" הנוטלת ממנו כל צביון אמנותי או תיאטרלי. אפילו ב"דבר" כתב המבקר עזרא זוסמן, כי "העלילה מזכירה מחזות בעלי מגמה תעמולתית", והעריך כי "הבימה גמרה אומר הפעם להקריב את עצמה למען תעודה חינוכית-ציבורית-מוסרית".

פשטנות פרימיטיבית. הביקורת ב"דבר" על המחזה.

פשטנות פרימיטיבית. הביקורת ב"דבר" על המחזה.

העיתונאים חששו לא רק מפגיעה בתדמית המקצוע, אלא גם מכך שחמומי מוח ינסו, כמו במחזה, לתקוף עיתונאים. וגם חשדו כי המחזה מיועד לגבש דעת קהל אוהדת ל"חוק עיתונות" חדש, שיחמיר את העונשים על לשון הרע.

באופן נדיר, הביקורת השפיעה על תוכן המחזה. ימים אחדים לאחר הבכורה נערך בספריית "הבימה" מפגש בין עורכי העיתונים למחזאי מוסינזון ולבמאי פיטר פריי. אחרי שהאזינו אנשי התיאטרון לטענות אנשי התקשורת הודיעו שיכניסו תיקון בעלילה: לצד "העיתונאי הרע" ישולב  "עיתונאי טוב", שינזוף בעמיתו על דרכיי העבודה הנלוזות. אבל המאבק לא  תם. בעיתונים דווח שבאחד הדיונים הפומביים על המחזה אמר מוסינזון: "המלחמה בשחיתות היא שחיתות". הוא הכחיש שאמר את הדברים. סילפו כל מה שאמרתי, טען. אם הייתי כותב היום את המחזה, הפעם באמת הייתי כולל בו את כל העיתונות.

לא רק על הבימה. "רימון" תוקף את "העולם הזה"

לא רק על הבימה. "רימון" תוקף את "העולם הזה"

 

הטקסט הופיע במדור "קונטקסט ושפה" בגיליון מספר  של המגזין "ליברל",

לצד טור של עמיתי רוביק רוזנטל על השפה הרזה והקטלנית של "העולם הזה". 

  1. אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: