היסטוריה מצויירת בחוצות העיירה

מסע גרפי אל העבר. קולאז' של מבנים ואירועים מן ההיסטוריה של העיירה ברחוב הראשי החוצה את היישוב

 מה עושים תושבי עיירה קטנה בקנדה, כמה אלפים בודדים בלבד, כאשר מקורות הפרנסה של היישוב הולכים ומדלדלים? אפשר להתחיל ארוז ולחפש פרנסה במקום אחר, אבל בשמאנוס (Chemainus) ישוב קטן בין ההרים לים, בחופו המזרחי של האי ונקובר, במדינת בריטיש קולומביה, בחרו לחפש כיוון חדש. חיפשו ומצאו: הם החליטו להעניק לעיר נופך יחודי, שיאפשר לה למשוך אורחים, ולהנות מן הזרם הבלתי פוסק של  תיירים המגיעים לאי השוכן על שפת האוקיאנוס השקט.

מכתבים מהבית לחיילים בחזית. הציור על בניין הדואר בעיירה

פרנסי שמאנוס מצאו דרך ציורית לייחד את המקום: באמצעות ציורי קיר, המספרים את תולדות היישוב והאזור. כך מנסים לגרום למי שחולפים על פני העיירה בדרכם מכאן לשם לעצור, לבקר, לסייר ברחובות, לאכול משהו ואולי אף להישאר ללילה.
ומאז, כמו ישובים רבים בעולם, עסוקה שמאנוס בשנים האחרונות בשיווק עצמה. היא מיתגה את עצמה: לא עוד סתם ישוב בצד הדרך אלא מותג, המשווק עצמן כישות שהציבור יוכל לייחס לה תכונות ומאפיינים, חיוביים כמובן, וגם סיבות טובות לעצור שם.  לפני שנתיים נערך שם קונגרס בינלאומי שעסק בדיוק במה שנעשה כאן: פיתוח כלכלי באמצעות אמנות, תרבות ותיירות.
בשיווק התיירותי מקפידה העיירה ללוות את שמה עם הסיסמה World Famous Murals. משמע, ציורי קיר המוכרים ברחבי העולם. נכון, הם לא מתחרים במוראלים בכנסיות באיטליה או בצרפת, אבל במערב קנדה הן קנו להם בהחלט שם. עובדה: כך הם מופיעים במדריכי תיירים רבים שבאים בעיקר בחודשי הקיץ לאי ונקובר, במערבה של קנדה.

אמנות רחוב ומזון מהיר. ציור המתעד את האוהלים שבהם התגוררו פועלים שעסקו בסלילת הכביש הסמוך לעיירה.

בסוף המאה ה-19 היתה זו עיירה שתושביה, בהם סינים רבים שהובאו כפועלים מעבר לאוקינוס השקט, עבדו במכרות, צייד ויערות. גם עובדים מיפן הגיעו לכאן, כמו סקוטים ותושבים מאיי הים הקריבי. והיו שם גם כמובן בני "העמים הראשונים", הילידים שישבו על אדמת קנדה שנים רבות לפני שהגיעו המהגרים מאירופה ומאסיה.

הקשר הסיני. סבלם של הפועלים הסיניים שעבדו בפרך במערב קנדה בסוף המאה ה-19 איננו מוצג בציור.

אלא שבמרוצת השנים משאבי הטבע הידלדלו, או שחדלו להוות מקור הכנסה מספק. לפני כשלושים שנה חל משבר בתעשיית הייעור ומחירי העץ הקנדי ירדו. בין היתר נסגרה בעיירה מנסרת העץ הוותיקה, שפעלה ברציפות מאז 1883. תושבי העיירה חיפשו ערוצי פרנסה חדשים ובין היתר פנו לענף חשוב באזור זה – תיירות. כך נולד הרעיון להפוך רחובותיה של העיירה לגלריה פתוחה ענקית, ואת קירות רבין מהבתים שם לציורי קיר גדולים. ואגב כך לשמר את זיכרון העבר והמורשת של העיירה ולהציגה למבקרים לא במוזיאון סגור, אלא בשילוב הדוק בין היום יום העכשווי להיסטוריה המתרחקת.  התמונות משחזרות את המציאות בעיר מאז סוף המאה ה-19.

 

המקומיים והזרים. נסיכה מאחד משבטי "העמים הראשונים" צופה בהגעתה של שפינה בריטית למפרץ הסמוך לעיירה

 

מחווה ל"עמים הראשונים". כמו בחלקים אחרים של קנדה, גם כאן מעניקים מקום בולט למורשתם של אלה שנדחקו על ידי המהגרים מאירופה ומאסיה.

 

מול היערות. תעשיית העץ היתה בעבר מקור המחייה העיקרי של התושבים באזור. בציור: מנסרה שפעלה 100 שנה עד שנסגרה ב-1983.

 

גגות העץ נותרו כמו אז. ציור המציג את בית הספר הראשון שנפתח בעיירה בשנת 1883.

 

הספורט הלאומי. הצדעה לשחקני הוקי קרח, ספורט פופולרי ביותר במדינה שמכוסה בשלג ימים רבים בשנה.

 

 

מחווה לאמנים. עיירת ציורי הקיר מצדיעה לציירות ולציירים שהעלו אותה על מפת התיירות.

 ב-1982 השלימו האמנים פרנק לואיס ונאנסי לגנה את ציור הקיר הראשון, ומאז נוספו עוד יותר מארבעים ציורים.  למבקרים בעיירה מחולקת מפה עם הסברים, (גם כאן, בגירסה המקוונת) ולדוברי עברית גם דף רקע בשפת הקודש על ההיסטוריה של העיירה החביבה הזו.

וברחובות אפשר לעקוב אחר התמונות במסלול צהוב של טביעות נעליים. 

היסטוריה בעברית. קיצור תולדות על העיירה לאורחים מן המזרח התיכון.

 

 צריך להודות: יש באי ונקובר כמה וכמה אתרי תיירות חשובים ומושכים יותר, ובראשם העיר הציורית ויקטוריה, בירת בריטיש קולומביה, וכן גני בוצ'רט המרהיבים. אבל אם אתם חולפים בדרך, בטיול באי הירוק והמפורץ, אולי בדרך לחוף האוקיאנוס השקט, שווה להקדיש שעה קלה לביקור בשמאנוס. לטייל לאורך המסלול ולהתבונן בהיסטוריה של העיירה והאזור באמצעות ציורי הקיר. וגם להתרשם מן היוזמה של עיירה שהצליחה בתוך כמה עשורים למתג את עצמה כתחנה ייחודית במסע על פני החבלים המרהיבים של מערב קנדה.