ראשי > בן-גוריון, כללי, מס הכנסה, עיתונות ישראלית, על המשמר > מציצים לכיס של השכן – "ספר הנישומים"

מציצים לכיס של השכן – "ספר הנישומים"

מציצים לכיס. ספר הנישומים

מציצים לכיס. ספר הנישומים

הסקרנות אוכלת את כולנו. במיוחד בכל הקשור למשכורות ולהכנסות אחרות. למקרא ידיעה על ישראלי שספרו הפך לרב מכר באמריקה שאל אותי באחרונה מישהו: כמה אתה חושב שהוא כבר הרוויח? לפעמים שואלים בקול רם, לפעמים בשקט, בלב. אבל למרבה הצער אין לנו דרך להציץ לחשבון הבנק של מישהו אחר כדי להשביע את סקרנותנו.

פעם, בשנות החמישים, אפשר היה לדעת כמה הרוויחו סופרים. או לפחות כמה הם דיווחו למס הכנסה.

בשנת המס 1953-1952 הרוויח, למשל, הסופר חיים הזז 2,420 לירות, ש"י עגנון הסתפק ב-1,631 לירות, ואורי צבי גרינברג רק באלף. מהופעות בתאטרון ובהצגות בידור אפשר היה לחיות קצת יותר טוב: שמואל רודנסקי עשה באותה שנה 3,427 לירות.

מי שטרח לספק את הסקרנות היה לא אחר ממשרד האוצר. באישור הכנסת, אימץ האוצר נוהג שהיה, ועדיין מקובל, במדינות סקנדינביה: פרסום שנתי של "ספר הנישומים", או בשמו הרשמי "רשימת הנישומים". היו אלה כמה כרכים עבי כרס שעוררו עניין רב לפחות בעיתוני התקופה: רשימה של חברות ואזרחים, תוך ציון ההכנסה שעליה דיווחו למס הכנסה. הרעיון היה להילחם בהעלמות מס. "מכשיר לעשיית צדק" כינה זאת הממונה דאז על הכנסות המדינה זאב שרף. לצדק, לדבריו, יש שתי פנים: "שאני לא אשלם יותר ממה שאני חייב, והשכן שלי לא ישלם פחות ממה שהוא חייב".

כשהציג את הספר הראשון במסיבת עיתונאים הוסיף שרף: "לא יהיה שדכן שלא יקנה עותק מהספר הזה", שכן המידע בין דפי הספר סיפק את יצר המציצנות של כל מי שרצו לדעת כמה מרוויח השכן ממול וגם לאיזו משפחה כדאי להשתדך.

הצהרות המס  בראש חוצות. ידיעה ב"מעריב" על "ספר הנישומים".

הצהרות המס בראש חוצות. ידיעה ב"מעריב" על "ספר הנישומים".

הנישומים עצמם לא התלהבו מהחשיפה. אבל לעיתונאים זו היתה חגיגה. הם חיפשו ומצאו צימוקים בין דפי הספר. בעיתון "חרות" דווח, לדוגמה,  כי הכנסותיו של עו"ד גדעון האוזנר, לימים היועץ המשפטי לממשלה, היו בשנת המס 1952-53 10,596 לירות, ואילו עו"ד אליהו מרידור, אביו של דן מרידור, עשה באותה שנה רק 5,662 ל"י. רופא העיניים הנודע ד"ר טיכו הרוויח 7,500 ל"י, והכנסותיו של פרופ' הרמן צונדק מנהל בית החולים "ביקור חולים" הגיעו באותה שנת מס ל-9,152 ל"י.

כמה הרוויח עו"ד כספי? הכנסות חלק מעורכי הדין

כמה הרוויח עו"ד כספי? הכנסות חלק מעורכי הדין

"עוד לא היה ספר במדינה", נכתב ב"על המשמר", "אפילו לא דו"ח מבקר המדינה, אשר מיד עם פרסום טפסיו הראשונים עורר תגובה סוערת כזו בציבור ובעיתונים". עוד טרם נרגעה הסקרנות, התברר כי שומות המס הפומביות הציתו כצפוי גם מחלוקת פוליטית. בימין בחנו בדקדקנות את הכנסות חברות הקשורות להסתדרות, ולא פחות מכך את שומות הקיבוצים, טענו כי מדובר בפגיעה בוטה ב"סודית ההכנסה", שאלו רק עצמאים נחשפו במהדורה הראשונה ולא גם שכירים.

ואילו משמאל כתב "על המשמר" כי הספר מכיל "כמות עצומה של חומר נפץ חברתי, רבבות שערוריות של השתמטות מתשלום מס הכנסה". יואל מרקוס התמוגג ב"דבר" מכך שהכנסתו החייבת במס של בעלי גלידת ויטמן הפופולרית היתה רק 382 ל"י, וכי יצרן נעליים דיווח על הכנסה קטנה מזו  של סנדלר. 

פרסום הספר והוויכוח סביבו שיקפו את המתח בין שני ערכים: שמירת על פרטיות או שקיפות. בעלי העסקים נחרדו מחשיפה פומבית של הכנסותיהם. אבל הממשלה, כחלק מהמאבק בהעלמת הכנסות, בחרה בשקיפות.  גם אם השקיפות הביאה לביקורת גם עליה, על כך שהיא מניחה לרבים לחמוק מתשלום אמת. 

כעבור שנה, בקיץ 1956, כשפורסם ספר הנישומים לשנת המס 1953-54, נכללו בו לראשונה גם שכירים, אלה שהכנסתם מעל 3,000 ל"י בשנה. "מעריב" פתח את דיווחו בחשיפת שכרו של דוד בן-גוריון – 4,869 ל"י. את רשימת עורכי הדין בירושלים הוביל צבי שוורץ, אביהן של ראומה וייצמן ורות דיין, עם 35,000 ל"י. "על המשמר" המשיך משמאל לחבוט בבעלי ההון מעלימי המס, ואף פתח מדור שבו הוזמנו קוראים לבקש מידע מהספר על אנשי עסקים שהם מכירים.  מנגד זעקו "הארץ" ו"הבוקר" מימין על הפגיעה בפרטיות. "חרות" טען כי בשעה שעניינים ביטחוניים חשובים עומדים על הפרק אין מקום לזלילה הדדית, להצצה לקדירת הזולת.  

 

המשכורת של הזקן. ידיעה ב"מעריב" על ספר הנישומים השני.

המשכורת של הזקן. ידיעה ב"מעריב" על ספר הנישומים השני.

ב-1957 ראתה אור המהדורה השלישית והאחרונה של "ספר הנישומים". גם הפעם ליקטו כתבים שקדנים נתונים פיקנטיים מטבלאות השמות והמספרים. אבל עכשיו ברור היה שהשקיפות לא הניבה תוצאות. מוסר תשלומי המס לא השתפר. משנה לשנה התעצמה הטענה כי "ספר הנישומים" רק מוכיח שאנשי עסקים מצליחים לעבוד על שלטונות המס. "זה אינו ספר הנישומים", כתב בעל טור ב"הצופה", "אלא ספר הנאשמים. דוקומנט מביש המציג עד כמה הכל פרוץ".

אחרי שלוש שנים הבינו באוצר ששום דבר טוב לא יצא מ"ספר הנישומים" והופעתו נפסקה. אבל עוד שנים רבות אחר גלגלו בכנסת את הרעיון לחדש אותו כחלק מן המלחמה בהעלמות המס, כדי להוקיע בראש חוצות עבריינים ואולי גם לעודד אזרחים להתקשר למלשינון של מס הכנסה. אבל הרעיון לא התקבל. בקיץ הזה נמשיך ללקק גלידה – בין אזעקה אחת לשנייה – אבל מבלי לדעת בדיוק כמה מס משלמים בעלי הגלידריות המשובחות.

 

טור זה הופיע במדורי "הזירה ההיסטורית" 
בגיליון השני של המגזין החדש "ליברל".
השבוע יצא לאור גיליון מס' 3  פרטים והרשמה – באתר http://theliberal.co.il/

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: