ראשי > אבא אבן, אושוויץ, בחירות 1959, הסברה, כללי > "מדינה בלי כתמים": ישראל בעיני העולם, 1959

"מדינה בלי כתמים": ישראל בעיני העולם, 1959

זה היה עידן אחר. סוף שנות החמישים. מדינת ישראל חגגה עשור להקמתה.

אבא אבן, אחד מנציגיה הבולטים של המדינה בחו"ל, חזר באותם ימים משהות ארוכה בארצות הברית, הישר לקלחת הפוליטית המקומית. אבן היה ונותר בכיר הדיפלומטים שידעה ישראל. את מרבית העשור הראשון למדינה עשה בארצות-הברית, כשהוא מדלג בין שתי ערים, רוקד במקביל על שתי חתונות. הוא אז גם שגריר ישראל בוושינגטון, וגם ראש משלחת ישראל לאו"ם.

רומנטיקה עולמית כלפי מדינת ישראל. מאמרו  של אבא אבן ב"דבר", יולי 1959

רומנטיקה עולמית כלפי מדינת ישראל. מאמרו של אבא אבן ב"דבר", יולי 1959

ב-1959 הוא שב הביתה, ונכלל ברשימת מפא"י לכנסת לבחירות לכנסת הרביעית, שנערכו בנובמבר באותה שנה. במקביל מונה לתפקיד נשיא מכון וייצמן למדע ברחובות. מבחינת מפא"י הוא היה כוכב ששמו נועד לרענן את רשימת המועמדים. בסניפי המפלגה ברחבי הארץ נערכו לכבודו אירועי קבלת פנים. אחרי הבחירות מילא שורה של תפקידים בכירים, בהם שר החינוך והתרבות ואחר כך שר החוץ. על אמירתו המפורסמת שבה כרך את קווי 1967 בזכרונות אושוויץ, והעמדות שהביע אחר כך בזכות נסיגה משמעותית מהשטחים – כתבתי ברשומה קודמת בבלוג.

באמצע יולי 1959, כאשר התקרבו הבחירות, נפגש אבן עם כתבים, לשיחה על המצב הפוליטי. בדברים הבאים נכללות התרשמויותיו ממצבה של ישראל בעולם. על פי אבן, תדמיתה של ישראל הרקיעה שחקים. הנה חלק מהדברים שאמר, מתוך פרוטוקול המצוי בארכיון מפלגת העבודה השוכן בבית ברל.
"מדינתנו מופיעה בעיתונות העולמית", אמר אבן, "הופעת זוהר, זוהר הרקיע שאנו מכירים אותו, בלי רבב כלשהו. נודה, יש רומנטיקה ישראלית בעולם. אנו מוצגים לראווה בעיני העולם בלי כתמים כל שהם, רק האורות ולא הצללים. אני מניח שדבר זה יש בו משום היענות לתביעת האדם לרומנטיקה, לחשוב כי אי שם מצויה פינת זוהר בה מתרכזים מאווי ליבו הנעלים והנשגבים ביותר. יש רקע והיסטוריה עמוק לדבר הזה. העיניים המסתכלות בנו הם בדרך כלל עיני אהדה, ולעתים נימת הביקורת נעדרת לחלוטין".

ראוי להבהיר: אבן הציג תמונה זוהרת זו כניגוד המוחלט של הביקורת החריפה שהשמיעו מפלגות האופוזיציה על ממשלת בן-גוריון לקראת הבחירות. רק שבוע קודם לכן התחוללו מהומות ואדי סאליב בחיפה, והעלו על סדר היום הציבורי את מצוקת יוצאי עדות המזרח ויחס הממסד אליהם. אבן הצטרף למגננה של אנשי מפא"י. הוא ביקש להפחית בערך הביקורת המקומית על ידי הצגת התמונה המוקרנת בעולם. אסור, על כן, לשכוח שהדברים נאמרו לקראת ההליכה אל הקלפי.

קבלת פנים לדיפלומט שהיה לפוליטיקאי. מודעה בעמוד הראשון "דבר".

קבלת פנים לדיפלומט שהיה לפוליטיקאי. מודעה בעמוד הראשון "דבר".

"לפעמים היתה לי חוויה מוזרה ביותר", סיפר אבן. "הוטל עלי תפקיד אשר חייב אותי לעקוב אחרי ישראל כפי שמשתקפת באספקלריה של עיתונות העולם, והביאו לי מדי שבוע גם חבילות עיתונות מהארץ. וראו איזו סתירה עצומה בין שתי התמונות הללו: בעיתונות הגויית – גן עדן בזעיר אנפין, על כל פנים ביטוי עצום לשאיפתה של חברה להתארגן, וכמקלחת של צוננים העיתונות שלנו, ששם כמובן פצע וחבורה ומכה טרייה, כמעט שאין בנו אלא כל הנגעים והתקלות שטרם התגברנו עליהם התבלטו עד כדי טשטוש הקו הכללי של התמונה.
"יתכן שהעיתונות הגויית לוקה בראיה קצת עיוורות, ייתכן שעיתונותנו לקויה בהפרזה מסוימת בביקורת עצמית, ייתכן כי באמצע מצוי שביל זהב של תיאור מדויק של הווייתנו על אורותיו וצלליו. אך אני מודה כי בעיני האמת ההיסטורית היא קרובה יותר לראיה הרומנטית של מציאותנו".

לדברי אבן, היחס הרומנטי כלפי ישראל בעולם המערבי יונק את ההסתכלות החיובית ממקורות דתיים וספרותיים. "שוכנעתי ביתר שאת בזמן האחרון בעומק הרקע הספרותי, רוחני-מיסטי, של הסתכלות אומות העולם בתקומת ישראל,, סיפר אבן. "נקלעתי בזמן האחרון למדינות נידחות שאין בהן כמעט דריסת רגל להשפעה יהודית כלשהי ביבשת האמריקנית, שם האהדה כלפינו לוהטת, בלי חשבון מדיני דתי כשלהו, ובלי ספק שמקור האהדה הזאת הוא הרגש הדתי הספרותי המהווה את התרבות המערבית ואת החינוך שלה".

הספר שהלהיב את העולם

הספר שהלהיב את העולם

אבן הביא עוד דוגמה ליחס האוהד עד מאוד כלפי ישראל באותם ימים – הספר "אקסודוס"  מאת לאון יוריס, שהיה לרב מכר. "הספר הרווח ביותר בארצות הברית בימינו אלה הא ספר המספר את עלילות מאבק השחרור של ישראל", אמר תוך שהוא נזהר שלא להשמיע ביקורת ספרותית על היצירה. לדבריו אפשר להביו אולי את ההצלחה של "אקסודוס"  במסורת הפולקלוריסטית של העם האמריקני המתחנך על האבחנה החדה בין הטובים לרעים. "שם האבחנה הזאת בין טוב ורע קולעת ונמרצת מאוד, גיבורי העלילה אין גבול לצדקתם וטהרתם, ומתנגדינו אבודים ללא תקנה כל שהיא, שחור ולבן, ושום אפור איננו, סממנים מאוד מושכים את החך, ויש שם קצת אנטי בריטיות שיש לה משיכה רבה עדיין בארצות הברית, והמגמה הכללית של הספר היא למשוך אהדה למפעל שלנו ולהנחיל תחושת הערצה לתהליכים שהביאו לשחרורינו".

למי מגיע הקרדיט? ידיעה ב"חרות", יומון מפלגתי של מנחם בגין על שורשי ההצלחה ההסברתית.

למי מגיע הקרדיט? ידיעה ב"חרות", יומון מפלגתי של מנחם בגין על שורשי ההצלחה ההסברתית.

מנגד שב וחזר אבן על טענתו כי אין כל צדק בהצגת העשור הראשון של מדינת ישראל – כפי שעשוה חלק מהעיתונות הישראלית – כ"פרשה של כישלונות וביזיונות ונסיגות והשמצות ורשלנות לאין קץ". ציור זה של תמונה שחורה, כך אמר, יסלף דבר מה "יפה ואציל מאוד", שכן לדבריו מדובר ב"פרשה רצופת הישגים וניצחונות אשר לא ידעה אומתנו כמוה אלפיים שנים".

"ואילו הייתי מעז בכלל לעוץ עצה כלשהי לעיתונות", הוסיף. "הייתי מייעץ לה לשלב הישגי הדור הזה בתמונות בצבעיהם הכללים הבהירים, לא לתת לשום גורם בן דורנו להוציא את בשורת העשור הזה לרעה". אחר כך עובדו דברי אבן למאמר, שפורסם ב"דבר".

 

בכל רחבי הארץ. מפא"י מציגה את הרכש החדש שלה

בכל רחבי הארץ. מפא"י מציגה את הרכש החדש שלה

תאמרו – הרי זה נאום בחירות. ודאי שזו היתה המטרה. אבל אי אפשר שלא להתרשם מתיאור היחס הנלהב והנלבב כלפי ישראל ברחבי העולם. לא יחלפו אלא שמונה שנים, ואחרי 1967 יתחיל הגלגל להסתובב. ככל שיחלפו עוד עשורים, כך תדעך ההתלהבות מישראל בעולם. דברי אבן מעניינים בעיקר בשל הניגוד המוחלט בין התמונה שתיאר באותה לבין תדמיתה הנוכחית של ישראל בתקשורת העולמית. היום, כאשר בעיתוני העולם מדווח על כך שבסקר בינלאומי נמצא שאנחנו ממוקמים, בחברת צפון-קוריאה, איראן ופקיסטן בתחתית רשימת המדינות האהודות, אפשר רק להתגעגע לימי הרומנטיקה המערבית כלפי ישראל.

מודעות פרסומת
  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: