בראש חוצות: הנשים של הגבעה הצרפתית

דווקא לא פוליטיקאית

אם זו איננה מודעת פרסום  לזמר או סטנדאפיסט, דיוקנאות של בני אדם המתנוססים בראש חוצות הם בדרך כלל אלה של פוליטיקאים. במיוחד בימים אלה, כאשר המועמדים לבחירות לרשויות המקומיות מחייכים מלוחות המודעות, מגדרות הבתים ולפעמים אפילו מפחי אשפה. מחייכים ומבטיחים. עד 22 באוקטובר, אז ייערכו הבחירות. כרזות הבחירות יקרעו וייעלמו אחרי שנלך לקלפי, ועימן גם ההבטחות.

אבל מסתבר שאפשר גם אחרת. לא צריך רק לראות פוליטיקאים או בדרנים. בואו למשל לגבעה הצרפתית בצפון מזרח ירושלים. השכונה – גבעת שפירא בשמה הרשמי, אבל אף אחד לא קורא לה כך – הוקמה אחרי מלחמת ששת הימים כדי ליצור יחד עם רמת אשכול רצף בין מערב העיר להר הצופים. אבל בניגוד לרמת אשכול, שכמו שכונות רבות אחרות בבירת ישראל מאבדת בהתמדה של צביונה המקורי והופכת לעוד קריה חרדית, הגבעה הצרפתית נותרה חילונית. אנטי תזה למתחולל סביבה. לפחות בינתיים.

וכך, בשנה שעברה, בעידן שבו הדרת הנשים הולכת ומחריפה בישראל בכלל (ע"ע צה"ל והדרישה להימנע מהשמעת קולות נשים בטקסים ובאירועים) ובירושלים בפרט, הוחלט בגבעה הצרפתית להאדיר נשים, לא חלילה להדיר אותן. להציג לעיני כל פוסטרים של נשים מן השורה, לא מלכות יופי או כוכבות ריאליטי או סלבריטאיות מזן אחר כלשהו. המשותף לכולן: הן גרות בשכונה. הנה כתבה ששודרה במרץ 2012 בחדשות המקומיות בטלוויזיה. לנשים מותר להיראות בראש חוצות, אמרו פרנסי הגבעה הצרפתית. אמרו ועשו. לרגל יום האישה הבינלאומי ב-2012 הוצבו ברחבי השכונה תצלומים של נשים המתגוררת בגבעה הצרפתית.

זמן קצר לאחר מכן נעלמו חלק מהתצלומים. אבל בעת האחרונה כל מי שנוסע ברחוב ההגנה, הרחוב הראשי של השכונה, שוב יכול לצפות בדמויותיהן של הנשים. הם שוב שם, גלויות ולא מוסתרות, נוכחות ולא מודרות.

מרבית התמונות צולמו השבוע, מיעוטם לפני חודשים אחדים.