"גבולות אושוויץ" – מה בדיוק אמר אבא אבן

מנהיג היונים: שר החוץ אבן

מנהיג היונים:                 שר החוץ אבן

אבא אבן ז"ל ודאי מתהפך בקברו בימים אלה. עד לבית העלמין בכפר שמריהו, שם נטמן בשנת 2002, מגיעים מן הסתם כל העת הדי הציטוטים המוכרים מדבריו, הנשמעים באחרונה שוב ושוב על ידי אנשי הימין.

השבוע, למשל, שמעתי את השר עוזי לנדאו מצטט את אבן פעמיים בראיון בצהרי היום בקול ישראל. פעם אחת ציטט לנדאו את אמירתו של אבן ז"ל  כי "הפלסטינים מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות". על זה, אני מניח, אבן לא היה כועס. זה אכן ציטוט מדויק למדי, עם או בלי קשר לביקורת על עמדות ממשלת ישראל בנושא תהליך השלום.

אבל לנדאו לא החמיץ הזדמנות לעשות שימוש בציטוט נוסף של אבא אבן, זה שהשווה כביכול את קווי 1967 (ליתר דיוק הקווים שהתגבשו בשנת 1949, כחלק מהסכמי שביתת הנשק) ל"גבולות אושוויץ". זו לא הפעם הראשונה שלנדאו משתמש בדברי אבן. הביטוי הזה, "גבולות אושוויץ", נשלף כל אימת שמדובר במשא ומתן עם הפלסטינים. זהו  הנשק המילולי האולטימטיבי של מי שמפנים את גבם לפתרון של שתי מדינות לשני עמים. משמעותו של הפתרון הזה הוא, כמובן, פינוי שטחים. רוב השטחים, או על פי הגדרה הנפוצה, "על בסיס קווי 1967" עם תיקוני גבול או החלפת שטחים.

וכשמדברים על זה – מגויס מיד צמד המילים "גבולות אושוויץ" לתעמולת הימין.

השימוש הנרחב בציטוט הזה של אבן הוא בעייתי. מכמה סיבות.

אלגוריה היסטורית לאוזן גרמנית. אתר מחנה ההשמדה אושוויץ

אלגוריה היסטורית לאוזן גרמנית. אתר מחנה ההשמדה אושוויץ

האחת, אם לדייק, אבן לא השתמש במונח הזה, שנכנס למירכאות כפולות כ"גבולות אושוויץ". הסיבה השנייה היא שמי שמשתמש בציטוט מנתק אותו מהנסיבות שבהן נאמר. ולא פחות מכך – מהעמדות שהביע אבן אחר כך, כאשר מיצב עצמו בצד היוני, המתון, של מפלגת העבודה והביע תמיכה בפרשה טריטוריאלית נדיבה.

נתחיל במה שאמר או לא אמר אבן, בימים שבהם כיהן כשר החוץ של ישראל. הזיקה בין הגבולות בהן התקיימה ישראל ב-18 השנים מ-1949 עד יוני 1967 לבין מחנה ההשמדה הנאצי הועלתה על ידי אבן בראיון שהעניק ינואר 1969 לשבועון המערב גרמני "דר שפיגל".

תחושה של סכנה וחוסר ביטחון. קטע מהראיון ב"דר שפיגל", ינואר 1969

תחושה של סכנה וחוסר ביטחון. קטע מהראיון ב"דר שפיגל", ינואר 1969

בספרי "לא יעלה על הדעת" הבאתי את הציטוטים מאותו ראיון. אבן הסביר שם את התנגדותו לתביעה שנשמעה מאז תום מלחמת ששת הימים, שישראל תחזור לקווים של טרם המלחמה הזו. "אמרנו בגלוי שמפת הארץ לעולם לא תראה שוב כפי שהיא היתה ב-4 ביוני 1967", צוטט אבן בשבועון. "בשבילנו זה עניין של ביטחון ושל עקרונות. מפת יוני מזוהה בשבילנו עם חוסר ביטחון ועם סכנה. לא אגזים אם אומר שיש בה עבורנו משהו מהזיכרון של אושוויץ".

"אם אנו לוקחים בחשבון את מצבנו ביוני 1967, ומדמיינים מה היה עלול לקרות לנו במקרה של תבוסה, עוברת בנו צמרמורת: המצב שבו שוב הסורים על ההרים ואנחנו בעמק, עם צבא ירדן בטווח ראיה מן החוף, ועם המצרים בעזה, שחונקת אותנו בצווארנו. זה מצב שלעולם לא יקרה שוב בהיסטוריה", אמר שר החוץ.

נדייק, אם כן: אבן לא אמר "גבולות אושוויץ", אלא ניסה להסביר לקוראיו בשפה הגרמנית את עוצמת החששות של העם בישראל. הוא בחר באסוציאציה מעולם הזיכרון של יחסי גרמנים-יהודים, אושוויץ. "ידיעות אחרונות" דייק בכותרת לידיעה על הריאיון: "מפת ה-4 ביוני מזכירה לנו את אושוויץ".

אבל בזיכרון נותרו "גבולות אושוויץ". כך זה קורה לעתים: אירועים נשמרים לא פעם בזיכרון האישי או הקולקטיבי לא בדיוק כפי שהתרחשו. וגם ביטויים מקבלים לפעמים חיים משל עצמם, עם או בלי קשר לנוסח המקורי, המדויק. 

הניסוח הנכון, לא "גבולות אושוויץ". הכותרת על הראיון ב"ידיעות אחרונות", ינואר 1969.

הניסוח הנכון, לא "גבולות אושוויץ". הכותרת על הראיון ב"ידיעות אחרונות", ינואר 1969.

העניין האחר הוא ההקשר ההיסטורי של האמירה: אבא אבן עמד באותן שנים בראש החץ של המאבק המדיני של ישראל. ישראל הביעה כבר ביוני 1967, שבועות ספורים לאחר המלחמה, נכונות לנסיגה מהשטחים תמורת שלום. העולם הערבי השיב זמן קצר אחר כך ב"שלושת הלאווים של חרטום" – לא משא ומתן, לא הכרה בישראל, לא שלום. ישראל נאבקה לסכל כל ניסיון לכפות עליה את החזרת השטחים ללא שלום. על רקע זה גייס אבן את כישוריו הדיפלומטיים והרטוריים כדי להדוף את הלחצים.

כך עשה גם לאחר מלחמת יום הכיפורים, בוועידת ז'נבה שנערכה בדצמבר 1973. בנאומו בפתיחת הועידה אמר כי "ישראל לא תחזור לקווי שביתת הנשק של 4 ביוני 1967". יחד עם זאת הדגיש באשר לחוזי שלום כי אלה חייבים להבטיח כי "יהיה באפשרות ישראל להגן על עצמה בגבולותיה החדשים נגד הסיכון של תוקפנות ושל הטלת מצור, בדומה לאלה אשר איימו עליה ושהיא התנסתה בהם ב-1967 וב-1973".

"אין שלום בלי דמעות"

אבן היה נתון באותן שנים במערכה כפולה: בעודו פועל בעולם נגד את הדרישות לנסיגה, נאבק מבית נגד מי שהתעקשו להיאחז באדמות השטחים. היריבים הקשים של אבן לא היו דווקא אנשי הליכוד, אלא ה"ניצים" במפלגתו, שהתאהבו בשליטה בשטחים.

בדצמבר 1968, כחודש לפני דבריו על זיכרון אושוויץ, מתח אבן ביקורת חריפה על חבריו להנהגת מפלגת העבודה שדיברו על שלום, אבל באותה עת הביעו התנגדות לנסיגה משטחים. "מי שאומר בנשימה אחת 'אף שעל' וגם משא ומתן לשלום אינו אלא מוציא את עצמו ואת הציבור לתרבות רעה של מחשבה בלתי מדויקת ומטעה", אמר אבן והדגיש: "אין שלום בלי דמעות".
בספטמבר 1973 (שבועות אחדים לפני מלחמת יום הכיפורים) אמר אבן:
"לפעמים מוצג הקפאון המדיני כאידאל נכסף… מושמעת אשליה כאילו השלום יצמח מאליו מתוך המציאות הנוכחית של שליטה יהודית בלעדית בכל ארץ ישראל ללא פשרה מדינית". 

שנה אחר כך חזר על דברים אלה במאמר ב"דבר": "שללתי ועודני שולל חזרה לקווי 4.6.1967, אך חייבתי מאמץ רב להגיע לידי פשרה, שתאפשרי לרוב פלסטינאי לחיות תחת שלטון ערבי".

בידינו הכוח לקיים מדינה בגבולות 1967 בתוספת תיקונים אסטרטגיים. אבן, גרסת 1975

בידינו הכוח לקיים מדינה בגבולות 1967 בתוספת תיקונים אסטרטגיים. אבן, גרסת 1975

בשנות ה-70 פעל אבן ללכד את הגורמים המתונים במפלגת העבודה ("היונים" בלשון בימים ההם). דבריו ועמדותיו עוררו לא פעם ביקורת חריפה מפי חבריו "הביטחוניסטים" במפלגה, אבל הוא שב והכריז כי יהיה מוכן לשוחח עם כל גורם פלסטיני המכיר בקיומה של ישראל, וקרא לממשלה "לעבד מדיניות ברורה של נכונות לוויתורים טריטוריאליים בגדה המערבית וברצועת עזה במסגרת הסכם שלום".

והנה, לידיעת השר עוזי לנדאו ושות", דברים ברורים שאמר אבן בינואר 1975:
"אין בכוחה של מדינת ישראל להתקיים בגבולות קווי הפרדת הכוחות הנוכחיים נגד רצון העולם הערבי ובלי תמכיה בינלאומית, אך בידינו הכוח לקיים מדינה בגבולות 1967 בתוספת תיקונים אסטרטגיים". הדברים נאמרו בפני תלמידים בסמינר בבית ברל וצוטטו ב"דבר".

אבל הציטוטים הללו לא ממש מעניינים את מי שמניפים את הביטוי "גבולות אושוויץ". במאי 1993 נזכר יצחק שמיר במאמר ב'ידיעות אחרונות' בגעגועים בימים שבהם רוב הציבור התנגד לנסיגות. "היה ברור לרוב האזרחים שלא נחזור שנית לגבולות החנק", כתב שמיר, "שהמתון מכולם, אבא אבן, קרא להם 'גבולות אושוויץ' (ידיעות אחרונות, 7.5.1993). ומאז נוהגים רבים מאנשי הימין להניף את הביטוי הזה בכל הזדמנות.

בגין: האלטרנטיבה למלחמה היא אושוויץ

עולם האסוציאציות של בגין

עולם האסוציאציות של בגין

הקשר האסוציאטיבי בין הסכסוך הישראלי ערבי ושואת יהודי אירופה היה מוטיב מרכזי חוזר גם בנאומיו של מנחם בגין. ביוני 1982 כאשר ביקש לקבל את אישור שרי ממשלתו לצאת למבצע בלבנון בתגובה להמשך ירי הקטיושות על יישובי הצפון אמר כי בישראל אין מנוס אלא להילחם – כי "האלטרנטיבה היא אושוויץ. החלטתנו ברירה – שלא תהיה עוד אושוויץ".

בימי אותה מלחמה בלבנון לא הסתיר אבא אבן את דאגתו מן הפער בין העמדות המסורתיות של העבודה בין אלה של הליכוד. במאמר ב"מעריב" באוקטובר 1982 כתב, בין היתר: "מתברר יותר ויותר כי החלפת הציונות המתונה, הפרגמטית כדי לפנות את מקומה לציונות הרוויזיוניסטית והתופשת מרובה היא תופעה שהמערכת הבינלאומית איננה מסוגלת להסתדר אתה, ושהחברה הישראלית לא תוכל לחיות אתה לאורך ימים".

ועוד כתב אבן: "הסחורה המדינית של הליכוד אינה מסוגלת להימכר בשווקים הבינלאומיים, והצריכה דועכת גם בבית. מונופול של ריבונות ישראלית בכל שטחה של ארץ ישראל לרבות שטחים שבהם ערבים פלסטינים מהווים 98 אחוז של האוכלוסייה… אינם יכולים לשמש בסיס להרמוניה חברתית מבית ולדיאלוג בינלאומי פורה".

מותר על כן להניח כי כאשר עושים אנשי הליכוד ביתנו ואחרים בימין שימוש במונח "גבולות אושוויץ" כדי לשכנע את הציבור להתנגד לשיחות שלום ולפשרה עם הפלסטינים, שר החוץ המיתולוגי  מתהפך בקברו.

מודעות פרסומת
  1. ראובן קופלר
    31 ביולי 2013 ב- 10:30

    רפי, רב תודות על "הארת השוליים" שלך, ורק חבל שהיא בשוליים ולא מופיעה בעיתון מרכזי כלשהו. אנחנו, באמת, לא יכולים לצפות , שבני הדור הצעיר, "שלא היו אז אפילו בתכנון" – יידעו את הדברים. ראוי לפרסם את הרשימה החשובה הזאת שוב, וגם לצרף אותה (ובסדר, יבדקו אותה שוב המומחים) – למקראות של תלמידי התיכון. טבעי, שאנשים מחפשים מצפן, מחפשים עוגן. וחשוב שיידעו, מה האיש החכם הזה באמת(!) במדויק (!)
    אמר. אין כאן, חלילה, קריאה לקלות דעת, אלא לשפיות דעת.

    • 31 ביולי 2013 ב- 10:36

      ראובן, תודה על תגובתך. מסכים איתך, כמובן.
      למרבה הצער בבתי הספר בישראל לומדים מעט מאוד על תולדות מדינת ישראל (בשיעורי היסטוריה בקושי מגיעים, אחרי 2000 שנות גלות, פוגרומים ושואה, ללמוד על שנותיה הראשונות של המדינה).
      מערכת החינוך נזהרת מלהיכנס לנושאים שנויים במחלוקת, ומשום כך מוציאה בדרך כלל בוגרים שהם בורים בסוגיות המרכזיות בחיינו.
      חבל מאוד.

  2. hubv
    31 ביולי 2013 ב- 12:57

    מרתק. תודה!

  3. יוסי לונדין
    31 ביולי 2013 ב- 14:49

    תודה על הבלוג המאלף, אני מאוד נהנה מאוד.

    לגבי גבולות אושוויץ ואבא אבן מוזמן לעיין בפרק הראשון בספרו החדש של חגי סגל "שטחים תמורת חלום" (הוצאת ידיעות אחרונות) בו הוא מצטט ומתאר בהרחבה את המקום וההקשר בו אמר אבן את הדברים

    • 31 ביולי 2013 ב- 16:52

      יוסי, תודה. אעיין בספרו של חגי סגל.
      אני מניח שהוא לא עוסק בפן האחר של עמדת אבא אבן לגבי השטחים, ובהתעוררות הכללית של מפלגת העבודה, באיחור של שנים, מהאופוריה של הניצחון בששת הימים.

  4. 31 ביולי 2013 ב- 23:43

    "ישראל הביעה כבר ביוני 1967, שבועות ספורים לאחר המלחמה, נכונות לנסיגה מהשטחים תמורת שלום". אשמח למקורות עבור הקביעה הזו. למיטב ידיעתי לא היה שום רעיון קונקרטי לנסיגה כזו ודי מהר החלו ליישב שם בניגוד לעמדת היועץ המשפטי של משרד החוץ דאז.

    • 1 באוגוסט 2013 ב- 8:24

      המדובר בהחלטה שהתקבלה ב-19 ביוני 1967. הוזכרו בה במפורש מצרים וסוריה, אך לא הפלסטינית והגדה המערבית. ממליץ על קריאה בספרו של תום שגב, "1967 – והארץ שניתה פניה".

  5. גל
    1 באוגוסט 2013 ב- 1:29

    "ישראל הביעה כבר ביוני 1967, שבועות ספורים לאחר המלחמה, נכונות לנסיגה מהשטחים תמורת שלום. העולם הערבי השיב זמן קצר אחר כך ב"שלושת הלאווים של חרטום" – לא משא ומתן, לא הכרה בישראל, לא שלום. ישראל נאבקה לסכל כל ניסיון לכפות עליה את החזרת השטחים ללא שלום. על רקע זה גייס אבן את כישוריו הדיפלומטיים והרטוריים כדי להדוף את הלחצים.

    כך עשה גם לאחר מלחמת יום הכיפורים, בוועידת ז'נבה שנערכה בדצמבר 1973. בנאומו בפתיחת הועידה אמר כי "ישראל לא תחזור לקווי שביתת הנשק של 4 ביוני 1967."

    ראשית, אם הכוונה היא לעמדת הקבינט מה-19 ליוני 1967, הרי שישראל הביעה נכונות לסגת רק מהגולן ומסיני (לא כולל עזה). לא הייתה שם שום מילה על נסיגה מהגדה המערבית.

    שנית, המאמר מדלג על 1971, כאשר סאדאת הציע הסכם שלום מלא בתמורה לנסיגה מהסיני, ונתקל בסירוב ישראלי. מעניין שלפי הכתוב כאן, אבא אבן ניסה "לסכל כל ניסיון לכפות…החזרת שטחים ללא שלום", "גם לאחר מלחמת יום הכיפורים" – כלומר אחרי שישראל סרבה לסגת מהסיני בתמורה להסכם שלום.

    • 1 באוגוסט 2013 ב- 8:22

      גל, אכן כך היה, כפי שתארת, לגבי ההחלטה ב-19 ביוני.
      הנקודה העיקרית בעיני היא הפער בין עמדתו של אבן לצרכי חוץ – דחיית התביעות לנסיגה מהשטים ללא שלום – לבין הדברים שאמר במשך השנים בעד מסירת חלק ניכר מהשטחים לאותה ישות ירדנית/פלסטינית שבה הירבו לדבר באותה תקופה. אבן היה צריך להתמודד מבית מול דיין, גלילי, גולדה וביטחוניסטים אחרים, שהציגו קו שונה והנתגדו בתוקף לחלק מהצעותיו.

  6. 1 באוגוסט 2013 ב- 8:28

    האם יש לך מקור לביטוי "בלי חרות ובלי מק"י" של בן-גוריון? זה אותו סוג של עניין. לא נאמר במדוייק אבל ככה הוא אמר.

    • 4 באוגוסט 2013 ב- 17:23

      ישראל,
      יש לי (בספר ":לא יעלה על הדעת", ע' 55 ) שני ציטוטים של ב"ג בנושא. בשנת 1951 הוא כתב לנשיא וייצמן, בהקשר להרכבת הממשלה, כי "שתי סיעות בכנסת, מק"י וחירות, מכלתחילה לא באו בחשבון בהרכבת הממשלה, מטעמים מובנים". וב-1971 אמר כי אכן "רציתי ממשלה בלי חירות ומק"י". אין לי, עם זאת, מידע על הפעם הראשונה שבא הוא – או מישהו אחר – טבע את הביטוי.

      • 4 באוגוסט 2013 ב- 23:44

        תודה. בזמנו, שילה הטיס-רולף טענה שטרחה וחיפשה וחקרה אלא שלא מצאה את הביטוי המדוייק הזה.

        ולגבי "גבולות אושוויץ" אני הלכתי בזמנו (אמצע שנות ה- 80 דומני), בשליחתו של שמואל כץ אל ספריית השגרירות האמריקאית בת"א כדי לאתר את קטע העיתון שאתה מביא בשביל רשימה שלו.

        בסופו של דבר, אין זה משנה מה חשב או פעל אבן כיונה או כשגרירנו באו"ם בשליחות המדינה. מה שחשוב הוא שהוא נתן ביטוי לאמת: הגבולות של 67 אינם מספקים בטחון לישראל והאיום הערבי דאז היא דומה לתוצר הסופני של אושוויץ. וזה בנפרד מכלל שיקול ודבר אחר. אני יכול לחשוב על אישה שהיא די מכוערת וגם לאהוב אותה ולהיפך. אבל שני הדברים הם "אמת". אפשר לחשוב שהגבולות הם מזכירים את חוסר הבטחון כמו באושוויץ וגם, במקרה של אבן, לחשוב שניתן לשחק איתם "שלום".

      • 4 באוגוסט 2013 ב- 23:54

        הנה, מצאתי את הרשימה באתר שמואל כץ מ- 1983:, “Washington’s ‘Arab mistake,’”

        This outrageous plan, which, if put into effect, would mean stripping Israel of its historic heartland in Judea and Samaria, robbing it of its strategic depth and returning it to the 1949 Armistice lines – what even the noted pacifist Abba Eban described as “Auschwitz borders.”

  7. 1 באוגוסט 2013 ב- 9:10

    ממליץ על קריאת הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה בימים 18.6.1967 ו-19.6.1967 בעניין עמדת ישראל לגבי השטחים. מסמכים ארוכים אך מרתקים. (אבא אבן, אגב, לא נכח כי היה באו"ם).
    לקריאה:
    http://www.archives.gov.il/ArchiveGov/pirsumyginzach/HistoricalPublications/SixDayWar/

  8. 5 באוגוסט 2013 ב- 7:25

    ישראל, לא מפתיע. תמיד קל לשלוף ציטוט אחד ולהתעלם מן ההקשר וגם מהדברים המאוחרים יותר של אבן שהבאתי מ-1975: "אין בכוחה של מדינת ישראל להתקיים בגבולות קווי הפרדת הכוחות הנוכחיים נגד רצון העולם הערבי ובלי תמכיה בינלאומית, אך בידינו הכוח לקיים מדינה בגבולות 1967 בתוספת תיקונים אסטרטגיים"

  9. ניר קפלן
    4 בינואר 2014 ב- 12:29

    רפי היקר,
    דברי אבא אבן לאחר מלחמת יום הכיפורים ואילך (דברים המזוהים עם הצד השמאלי יותר של מפלגת העבודה) אינם מעידים או סותרים את דבריו שנאמרו לדר שפיגל בסוף שנות ה-60, וכל שיש בדבריו המאוחרים הוא ביטוי להלך הרוח החדש (ויש שקראו לו הפוסט ציוני) שהחל לנשב בחוגי האליטה השמאל ציונית באותן שנים כתוצאה מהמפלה ב73.
    אותה אליטה ששינתה ערכיה מציונות לכמעט פוסט ציונות ואף איבדה ב77 את השלטון לימין.
    נראה כי אבא אבן רק ׳יישר קו׳ עם אותו הלך רוח תבוסתני.
    אתה מוזמן לקרוא ולהחכים מספרו המרתק של הסוציולוג פרופ׳ עוז אלמוג: פרידה משרוליק – שינוי ערכים באליטה הישראלית (2004) ומספרו המרתק לא פחות של פרופ׳ מנחם מאוטנר: תרבות ומשפט בישראל בפתח המאה ה-21 (2008) שמתאר בדיוק מעורר התפעלות הן את שינויי הערכים שחל באליטה של אותה תקופה והן את תופעות ההמשך (תפיסת מוקדי כוח אלטרנטיביים לשלטון והטמעת ערכים שמשרתים את אותה הגמוניה אשכנזית חילונית שמאלנית מפאיניקית)

  1. 20 בינואר 2014 ב- 20:47

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: