ראשי > אמריקה, ברוקלין, בתי קברות, כללי > מצבות להיסטוריה: בית העלמין של ברוקלין

מצבות להיסטוריה: בית העלמין של ברוקלין

ניו-יורק, יולי 2013

קשה לחשוב על מעבר חד יותר: רגע אחד אתה נחלץ מהרכבת התחתית ברחוב רועש בברוקלין, מהלך בין מחסנים ובתי מלאכה, גדרות חלודות ומבנים מוזנחים. וחמש דקות אחר כך אתה מוצא את עצמך בתוככי פארק אירופי ירוק, מטופח ושליו. ברוכים הבאים לבית העלמין הענק של ברוקלין, גרין-ווד.

ביום לוהט ולח בשבוע שעבר טיפסתי בדרך הזו, המובילה אל טירה בסגנון גותי הנראית כאילו הועתקה ממרכז אירופה. זה השער המפואר לבית העלמין. אמריקה אהבה, ואוהבת במידה מסויימת גם היום, לאמץ אלמנטים ארכיטקטוניים מיבשות אחרות, אולי כדי להעניק מסורת ועומק היסטורי לעולם החדש, וגם לגוון את הבנייה המודרנית. ואחרי השער הגותי, מיד בתחילת הסיור בבית העלמין, נתקל המבקר במקדשים בסגנון קלאסי, יווני ורומי, לצד אובליסקים מצריים, ועוד אלפי מבנים ומצבות בדפוסים מגוונים. ערב רב של סגנונות. או, אם תרצו, הסגנון האקלקטי. 

ניאו-גוטיקה אמריקאית. הכניסה הראשית לבית הקברות.

ניאו-גותיקה אמריקאית. הכניסה הראשית לבית הקברות.

אווירה של פארק אירופי שליו. הקאפלה בבית העלמין.

אווירה של פארק אירופי שליו. הקאפלה בבית העלמין.

אין לך מה לעשות בניו-יורק אלא ללכת לבית קברות, שאל אותי מישהו כאשר שמע שאני בדרכי לגרין-ווד. אבל ניו יורק איננה רק צעידה אין סופית ברחובות מנהטן, בין מוזיאונים לחנויות, קונצרטים והצגות. ברוקלין שמעבר לאיסט ריבר היא חוויה ססגונית ומרתקת לא פחות, ואחת האטרקציות בה הוא בית העלמין. אם לפריז יש את בתי הקברות במונמרטר, במונפארנס ופר לאשז  – לניו-יורק יש את גרניווד בברוקלין. וגם כאן הוא ראוי לביקור.

בלי פיקניקים, ריצה או אופניים. אגמים ומזרקות.

בלי פיקניקים, ריצה או אופניים. אגמים ומזרקות.

במאה ה-19 היה זה אתר פופולרי מאוד: כחצי מיליון בני אדם פקדו אותו בשנה. מאז דחקו האטרקציות האחרות של ניו-יורק את גרין-ווד מגדולתו. רק כ-200 עד 300 אלף איש מגיעים לבקר כאן בשנה, ורבים מאוד מתושבי ניו-יורק כלל אינם יודעים על קיומו. חבל, כי בית העלמין הענק – כ-1,934 דונם שטחו – הוא בראש ובראשונה פארק מרשים, אבל גם אתר היסטורי ותרבותי חשוב. טמונות בו לא מעט דמויות ידועות מההיסטוריה האמריקאית. חלקן אולי אינן מוכרות למבקר הזר אבל זו הזדמנות להיחשף אליהם. רשימת האח"מים כוללת מאות פוליטיקאים, גנרלים, סופרים, ממציאים, אמנים, עיתונאים, אילי הון ואנשי מאפיה.

העשירים והחשובים. מקדי קבורה משפחתיים ליד אחד האגמים בבית העלמין

העשירים והחשובים. מקדשי קבורה משפחתיים ליד אחד האגמים בבית העלמין

ישן חדש: מבט אל "מגדל החרות" החדש בגראונד זירו מבעד למגדלי שער בית העלמין בברוקלין

ישן וחדש: מבט אל "מגדל החרות" החדש בגראונד זירו מבעד למגדלי שער בית העלמין בברוקלין

אנחנו מכירים בתי עלמין ומצבות בארץ ובעולם. מצבות ממלכתיות למנהיגים ולוחמים מיועדות בדרך כלל להעביר מסרים לאומיים, להדגיש את ההקרבה למען הכלל. אבל גם כאשר מדובר במצבות של אזרחים פרטיים ניכר שמקימיהן ביקשו להעביר מסרים לדור הזה ולדורות הבאים. המעמד החברתי, ובעיקר הכלכלי, ניכר בפאר של אחוזות הקבר בדמות מקדשים המפוזרות על פני הפארק. במיוחד בולטים מבנים כאלה סביב האגמים הפזורים בבית העלמין, מוקפים במדשאות מוריקות.  אבל גם מבעד למצבות של "האנשים הפשוטים" משתקף דיוקנה של ניו יורק, העיר שהייתה תחנה ראשונה לרבים מהמהגרים שהגיעו לכאן מכל רחבי העולם.

מאז ראשית במאה ה-19 התפתחה ניו-יורק בקצב מהיר והיה צורך באתר לקבור את מתיה: לשם כך הוקדש שטח רחב ידיים, חלקו על גבעה שממנה נשקפת היטב גם מנהטן. גרין-ווד הוכרז רשמית כבית עלמין בשנת 1838, באזור שבו התנהל אחד הקרבות החשובים במלחמת העצמאות של אמריקה.  היום טמונים בו כ-560 אלף בני אדם, חלקם מתחת ליותר מ-100,000 מצבות, מקדשי זיכרון משפחתיים ואנדרטאות. רבים טמונים ללא מצבות. ב-2006 הוכרז המקום על ידי הממשל הפדרלי  כ"אתר מורשת לאומי". השנה מציינים 175 שנה להקמתו, בין היתר בתערוכה מיוחדת במוזיאון העיר ניו-יורק שתוצג עד 13 באוקטובר 2013.

אנדרטאות ופסלים. םארק המתים - ובעלי חיים.

אנדרטאות ופסלים. פארק המתים – ובעלי חיים.

רחובות ושבילים בין הקברים. שלט בגרי-ווד

רחובות ושבילים בין הקברים. שלט בגרין-ווד

במקום נערכים סיורים קבועים, אך גם מי שמבקש לסייר בעצמו יכול לעשות זאת בקלות. אפשר להגיע ברכבת התחתית קו R לתחנת רחוב 25 בברוקלין, מרחק הליכה קצר משער בית העלמין.  בכניסות לפארק  (וגם כאן) אפשר לקבל מפה שבה מצוינים מקומות הקבורה של דמויות ידועות. מותר לנסוע בפארק הענק גם במכונית ואפשר לחנות בצידי הדרכים, אך לא על המדשאות. אסור לרכב על אופניים, גם לא לרוץ. ובלי פיקניקים בבקשה. אחרי הכול, זה לא סתם פארק אלא בית עלמין.

לא לכל אחד יש כאן מצבה, אבל יש שם ושלט כל אחת מדרכי הפארק, הסלולות או המרוצפות באבן, וגם לשבילים שבין המצבות. השילוט מסודר מאפשר לנווט ללא קושי בין קברו של המוזיקאי לנארד ברנשטיין, לזה של הממציא והמפתח סמואל מורס. ואפשר גם להגיע אל קברה של השחקנית לאורה קיין, שניצבה על הבמה בתאטרון פורד בוושינגטון ברגעים שבהם נרצח שם אחד הצופים – הנשיא אברהם לינקולן.

חלקה משפחתית. הקברים עצמם, מתחת לדשא, אינם מסומנים.

חלקה משפחתית. הקברים עצמם, מתחת לדשא, אינם מסומנים.

מבין מצבות השיש והאבן בולטות גם אנדרטאות יוצאות דופן. כזהו למשל פסלו של הלוחם האינדיאני, המציין את מקום קבורתו של הצייר ג'ורג' קטלין. הוא היה מחשובי המתעדים של שבטי האינדיאנים הגדולים, שמרביתם הוכחדו על ידי האדם הלבן במסעותיו למערב. קטלין, שהבין כי גורלם של השבטים הללו נחרץ, יצר עימם קשרים והם אפשרו לו לצייר את דיוקניהם של צ'יפים ואנשים מהשורה. ב-1841 הופיע ספרו, שכלל לצד הציורים גם תיאורים בכתב על חיי ילידי היבשת. היה זה אחד המקורות החשובים למידע על האינדיאנים. לאחר מותו ב-1872 נטמן קטלין בגרין-וורד בקבר צנוע, שהוסתר מאחורי מצבתה של אשתו. צאצאיו סברו שמגיע לו יותר: ב-1962 הקימו על הקבר מצבה חדשה, ועליה פסל מתכת שנעשה על פי אחד מציוריו המפורסמים.

מתעד האינידיאנים. האנדרטה על קברו של ג'ורג' קטלין

מתעד האינידיאנים. האנדרטה על קברו של ג'ורג' קטלין

אנדרטה שגרתית יותר ניצבת במקום שבו ניטמן ויליאם פול, המוכר יותר כ"ביל הקצב". הוא מוכר למי שצפו בסרטו של מרטין סקורסזה "כנופיות ניו יורק" (2002), שבו גילם דניאל דה לואיס, את דמותו כמנהיגם של "הילידים" הנאבקים בכנופיה אירית על השליטה ברחובות דרום מנהטן. התסריט שיבץ את חיסולו של "ביל הקצב" בבר בברודווי במנהטן ב-1863, בעת מלחמת האזרחים, אבל הוא נרצח שמונה שנים קודם לכן, בשנת 1855. המצבה של "ביל הקצב" מציגה את הצד ההרואי והפטריוטי של הגנגסטר. חרוט עליה הציטוט: "להתראות, ילדים, אני מת כאמריקאי אמיתי" – ברמז ברור לעימות מול המהגרים האירים שנתפשו לעתים כסכנה זרה המאיימת על אמריקה. הקבר היה נטול כל שלט וסימן שנים רבות, ורק שנתיים לאחר ש"כנופיות ניו יורק" החדיר את שמו של העבריין לתודעת הציבור הוקמה במקום מצבה.  "ביל הקצב" היה דמות מוכרת לקוראי העיתונים בימי חייו האלימים, והודות לסרט הוא חזר להיות סלבריטי, גם במאה ה-21.  עכשיו יכולים המבקרים שמגיעים לכאן לעלות לקברו, ושוב הוכח שהתרבות הפופולרית חזקה ומשפיעה הרבה יותר מספרי ההיסטוריה. עוד מסקנה: מבין הדמויות הקבורות בגרין-ווד אפשר לשלוף עוד מאות שסיפור חייהן שווה ספר, סרט, או סדרת טלוויזיה. אגב, בבית הקברות מותר לצלם באופן פרטי, אבל הפקות וידיאו מסחריות כרוכות באישור, וגם בתשלום. עיריית ניו יורק עושה מיליונים מצילומי סרטים ברחבי העיר.

ביל הקצב כגיבור אמריקאי. מצבתו של ויליאם פול.
ביל הקצב כגיבור אמריקאי. מצבתו של ויליאם פול עם דגל שהונח לצד מצבות רבות לרגל יום העצמאות,  4 ביולי. .

  ומה באשר להיבטים הדתיים?  הזכות להיקבר שמורה לבני כל הדתות והזרמים. קבורים שם פרוטסטנטים וקתולים, יוונים אורתודוקסים וגם יהודים ובני דתות מהמזרח הרחוק. לפעמים על מצבה אחת  חרוטים זה לצד זה סימן הצלב ומגן דוד. כזו היא המצבה לזכר אופנוען המשטרה הרולד לווין שנהרג בתאונת דרכים בשנת 1966, בגיל 31, ולצידו בת משפחתו הנוצריה סנטה פריולי שהלכה לעולמה שנים רבות אחר כך.

טמונים יחד. יהודי ונוצריה

טמונים יחד. יהודי ונוצריה

זהו המרקם האנושי של ניו יורק, עיר שבה חיים יוצאי מאות מדינות ומאמינים מעשרות דתות. חיים ומתים. ואל מי שנקבר בגרין-ווד מכוון שמה של התערוכה המוצגת מאז מאי השנה במוזיאון של ניו-יורק ומתעדת את תולדות האתר: "דרך יפה ללכת".

פרידה מאבא. קבר עכשווי בברוקלין

פרידה בסגנון המאה ה-21. קבר בגרין-ווד

 

הוד הקבורה. מצבה בבית העלמין

פרידה בסגנון קלאסי. מצבה בגרין-ווד

 והערה לסיום: הבלוג הזה עוסק בדרך כלל בהיסטוריה, לא בתיירות. אבל הפעם נחתום בהמלצה: בפעם הבאה שאתם/ן בניו-יורק, כדאי למצוא כמה שעות לקפיצה לברוקלין בכלל, ולגרין-ווד בפרט. לא תצטערו.

  1. אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: