ראשי > בן-גוריון, כללי, עיתונות ישראלית, פסח, תקשורת > הכותרות הראשיות של יציאת מצרים

הכותרות הראשיות של יציאת מצרים

כשהייתי ילד, אהבתי ללכת ברחוב אבן גבירול.

לא זה התל אביבי, אלא אבן גבירול הירושלמי. לא רק משום שהרחוב הזה הוא ברחביה המוריקה, שהוקמה כשכונת גנים מרכז אירופית ואכן היתה לשכונת וילות שלווה, נעימה, תרבותית. גם לא בגלל שבצדו האחד שכן גן הילדים שלי. ובקצה האחר – משרד ראש הממשלה.

הסיבה היתה שעל גדר אחד הבתים ברחוב אבן גבירול היה תלוי ארון קטן שחזיתו שקופה. ויטרינה שבתוכה היה תלוי בכל פעם שעברתי שם גיליון של עיתון מיוחד במינו. עיתון חדש, אבל עם חדשות ישנות.

פעם אחת התנוססה שם כותרת ראשית גדולה "סדום ועמורה הושמדו". לצידה היתה כותרת קטנה יותר "לוט ניצל". ופעם אחרת כאשר עברתי שם זעקה כותרת ראשית אחרת: שליט ממוצא עברי מאשים עברים בריגול. בני יעקב נאסרו במצרים. ובידיעה אחרת. יעקב: "בני חפים מפשע".

כך התחילה להתגלגל לנגד עיני המערכה שהובילה ליציאת מצרים, אירוע שסיפק כותרות ראשיות שוב ושוב.

אירוע פלילי או רקע לאומני?

אירוע פלילי או רקע לאומני? כך החלה האינתיפאדה העברית במצרים

לכותרות הראשיות נלוו תמיד גם פרשנויות, איורים, וגם מודעות. הנה תגובת השלטונות המצרים – ועמדת המערכת, המסרבת לפרסם את תמונת החשוד, כדי שלא ייפול בידי הרשויות.

לא מסגירים.

מודעה כן, תצלום לא. כך התגייסה העיתונות להצלת מנהיג המרד העברי.

אני מניח שיש  בין הקוראים מי שזוכרים את העיתון זה. הוא נקרא "דברי הימים", ומי שערך אותו היה ד"ר ישראל אלדד. מעולם לא תמכתי בדעותיו הפוליטיות של ד"ר אלדד ז"ל – גם לא של בנו, חבר הכנסת לשעבר פרופסור אריה אלדד. אבל למרות זאת יש בליבי פינה חמה תמיד לישראל אלדד – בזכות העיתון הזה.

כי מה בעצם עשה אלדד ב"דברי הימים": הוא לקח את אירועי התנ"ך והגיש אותם לקוראים בניסוח עיתונאי.  כותרות, ידיעות, פרשנויות, מפות, מודעות. והכל על פני ארבעה עמודים גדולים, שנראו ממש כמו עיתון.

התרגום של התנ"ך, תוך שימוש במחקרים שנעשו על תקופת המקרא, הפך את הסיפורים מימי קדם – אמת היסטורית או אגדה לאומית – למוחשיים וחיים. ד"ר אלדד הגיש אותם בשפה עכשווית, בז'רגון עיתונאי, במטבעות לשון של המאה ה-20.

כך יצא התנ"ך מן הטקסטים שכבר אז לא היו מובנים לקוראים  הצעירים רבים – וזכה למתכונת מרתקת, מאירת עיניים ומלאת מידע.
אל תטעו. זה לא היה פרויקט דתי שנועד להחזיר אנשים בתשובה, רחמנא ליצלן. הקדוש ברוך הוא כמעט לא הופיע שם. זה היה דיווח חדשותי על ימי התנ"ך.

אלדד מימש ב"דברי הימים" באופן אירוני את חזונו של בן הפלוגתא הגדול שלו – דוד בן-גוריון. ראש הממשלה הראשון ביקש לחזק את אתוס התנ"ך, ואף קרא פעם באספה פומבית לסופרי ישראל ומשורריה: "הבו אקטואליזציה של התנ"ך". מרבית היוצרים לא נענו לקריאה, אבל ישראל אלדד – שב"ג מנע ממנו ללמד במערכת החינוך בשל עברו בפיקוד על לח"י ועמדותיו הפוליטיות – עשה זאת היטב.

אלה היו הימים שבהם אירוע מרכזי בחגיגות העשור היה חידון התנ"ך, שזכה לכותרות ראשיות בעיתוני התקופה. התנ"ך שימש היטב את בן-גוריון כדי ליצור זיקה בין העבר הרחוק בארץ ישראל לבין המדינה החדשה. אבל בחלוף השנים הפך ספר הספרים בעיקר לנשק פוליטי בידי הימין הדתי. זו אחת הסיבות שהציבור החילוני ברובו הפנה את גבו לספר הספרים.

מדוע נזכרתי עכשיו במפעלו המפואר של ד"ר אלדד? כי פסח מתקרב, ודפדפתי באוסף גיליונות "דברי הימים" שמצאתי בעזבונו של אבי. הנה הכותרת שזכרתי מימי ילדותי, אקטואלית גם בימי אביב אלה.

תמה עת המו"מ. יוצאים לדרך

תמה עת המו"מ. יוצאים לדרך

 באחד העמודים הופיעה מודעה מטעם מטה היציאה: "נשים במחנה ישראל! בלי אשליות! אף אחת מכן לא תספיק להכין בצק ולאפות לחם צידה לדרך. אל תמהמהי, פן יתחרט פרעה שוב. אשה! אפי מצות!".

תלאות הדרך במדבר סיפקו כותרות רבות. החול, החום, המסע המתמשך הולידו תסיסה, כעס, געגועים לסיר הבשר המצרי. משה נאלץ להתמודד עם ציבור ממורמר ומפולג, שלא חשש להפר את הוראות המנהיג.

תוקן ועדת חקירה? אהרן מכחיש את מעורבותו

תוקן ועדת חקירה? אהרן מכחיש את מעורבותו

ומה קרה לשברים? גם על כך דווח ב"דברי הימים".

היסטוריה וארכיאולוגיה. בחיפוש אחר הלוחות

היסטוריה וארכיאולוגיה. בחיפוש אחר הלוחות

העם העקשן סירב ללמוד לקח. הפרשיות התחדשו. וכתבי השטח החרוצים של "דברי הימים" הגישו עוד ועוד כותרות דרמטיות, שובות עין.

הטבע האנושי ופלאי הטבע. בולעני המדבר מענישים את החוטאים.

הטבע האנושי ופלאי הטבע. בולעני המדבר מענישים את החוטאים.

גם לפרשנים הפוליטיים היה תפקיד חשוב בסיקור המשבר. שאיפה לייצוגיות או פיצול חולני, ירושת הגלות (כפי שעתיד היה לטעון בן-גוריון אלפי שנים אחר כך)? תמיד יימצא מקור אנונימי שיתנדב להאשים או להסביר. "קנאת השבטים ממוטטת את אחדותו של מחנה ישראל", אמרה הכותרת לפרשנות הפוליטית.

ואחר כך הדרמה האחרונה בפרשת המסע ממצרים. מנגד יראה משה את הארץ, ואליה לא יבוא.

איש ונבו לו על ארץ רבה. היורש כבר נבחר

איש ונבו לו על ארץ רבה. היורש כבר נבחר

עד כאן קומץ מחדשות פסח.
ומחופשת פסח חזרה לבית הספר: אילו היו מלמדים היום תנ"ך בבתי הספר באמצעות העיתונים של אלדד, אולי היו גם ילדים חילוניים מתחברים לספר הזה.

זו דרך ראויה שבעתיים לחשוף את תלמידי ישראל למורשת, להיסטוריה, מאשר הדרך שבה בחר השר גדעון סער. במקום לטלטל את ילדי ישראל למערת המכפלה, כחלק מתרבות הקברים הדתית-מיסטית- לאומנית שאופפת אותנו, ראוי להכניס את "דברי הימים" לתוכנית הלימודים.

אפשר גם עם אפליקציה לטאבלט.

הרשומה מבוססת על קטע ששודר בתוכנית "השבוע שלי" ברשת ב' בקול ישראל, שבת, 16.3.13 (עורכת: ציפי בירב)

 

מודעות פרסומת
  1. יעל נצר
    26 במרץ 2013 בשעה 12:44

    תודה שהזכרת לנו. עכשיו מצאתי את העותק של ילדותי בבית הורי

  2. צביה
    1 באפריל 2013 בשעה 18:22

    רפי, בלוג נפלא! אני מלמדת תורה בכיתה ג' ומנסה לקרב את תלמידי לתנ"ך ולתכניו וקטעי העיתון נפלאים. היכן אני יכולה למצוא סריקה של העמוד במלואו? אשמח לקבל תגובתך. חג שמח – צביה

  3. 1 באפריל 2013 בשעה 19:59

    צביה,
    תודה על תגובתך המלבבת.
    אין ספק ששימוש בעיתון יכול להעשיר מאוד את חווית הלימוד.
    לצערי איני מכיר אתר שבו נמצאים החומרים מ"דברי הימים" םרוקים.
    אני יודע שישנם לקטים של העיתון שקובצו, ואני מניח שהם נמצאים בספריות מסוימות.
    ואפשר לבקש מאיתמר לוי, מחנות הספרים של איתמר, לנסות למצוא לא עותקים.
    בהצלחה,
    רפי

  4. 28 במאי 2013 בשעה 21:07

    זה הרבה יותר מכך. גיליונות 'דברי הימים' על תקופת המקרא הם רק הראשונים בסדרה. ברשותי שניים מכרכי 'דברי הימים' (רכשתי לפני שנים ספורות בשבוע הספר העברי, כנראה בדוכן הוצאת יאיר כי היא החתומה על הכרכים). השני, הכולל את חלקים ג-ד, מכיל את התקופות אשר "מנס פורים עד יהודה הלוי", כאמור בשערו, והוא דווקא המעניין שבין השניים. כן את תקופת התנ"ך אנחנו מכירים פחות או יותר, ואילו על התקופות שאחריה אנו יודעים הרבה פחות. כמה מאיתנו יודעים על מה שזכה לכותרת הראשית בגיליון שנת 614 לספירה, "צבאות פרס וישראל כבשו את ירושלים"? – וכותרת המשנה: תשעים אלף אבדות לאויב [הביזנטי, כפי שמתברר בגוף הידיעה] – הוקם שלטון עברי בעיר – חידוש הקורבנות [!!] – הכנסיות הזרות נשרפו ונהרסו. תכלה העת ויכלה העט רק מלמנות את הכותרות המפתיעות, שלא לדבר על הטקסטים שתחתן. זהו ממש אוצר עב כרס של ידע היסטורי מוגש בחן ובמקוריות בדרכים שתיאר פה רפי. להערכתי לו הודפסו הטקסטים בעימוד של ספר, ולא כעיתון גדל דפים, היו אלה ספרים עבים מאוד.

  5. 28 במאי 2013 בשעה 21:10

    ושוב נשאלת השאלה מדוע לא עושים בכך שימוש במערכת החינוך.

    • 29 במאי 2013 בשעה 11:04

      נו, הרי בישראל אלדד עצמו אסור היה לעשות שימוש במערכת החינוך, אז בכתביו לא כל שכן.
      האמת היא שאני עצמי נחשפתי ל'דברי הימים' במערכת החינוך המושמצת. פה ושם בבית ספר ממ"ד עפרה של שנות השמונים היו מובאים בפנינו גיליונות בשיעורי היסטוריה או אולי אפילו תנ"ך. כמובן, אותו בית ספר גם נהג להביאנו למערת המכפלה ולשאר אתרים ביו"ש ר"ל. אלו אינן אפשרויות מנוגדות. אדרבה. מי שמעניין אותו להנחיל לתלמידיו את תולדות עמם, יעשה זאת בכל הדרכים. ייתן להם גיליונות של 'דברי הימים' וייקח אותם למערת המכפלה. ומי שזה לא על ראש שמחתו, לא יעשה לא את זה ולא את זה.
      ותיקון קטן: בתגובתי לעיל הקלדתי בטעות "כן את תקופת התנ"ך" במקום "כי את תקופת התנ"ך".

  6. דני כרמון
    26 במרץ 2014 בשעה 14:38

    רפי
    הבית ברחוב אבן גבירול אותו הזכרת בבלוג שימש במשך שנים כמשרדה של פולי ון ליר, (או כפי שכונתה בביתנו ״הגברת ון ליר״), לפני הקמת מכון ון ליר. הבית הצנוע שימש גם כמערכת העתון שמומן על ידי הגברת, ואפשר היה להנות שם גם ממהדורות העתון בשפה האנגלית (chronicles).
    אמי, ציונה, שימשה בשנות ה-60 כעוזרת אישית לגברת ון ליר וכמנהלת משרדה. הן הציעו לי, ואני בן 12, ״ג׳וב קיץ״: מכירת מנויים לתיירים מארה״ב במלון המלך דוד.. ההצלחה היתה חלקית בלבד(-:
    ד״ש
    דני כרמון

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: