גוש קטיף פינת נוה-דקלים: ושבו בנים לגבולם

מזכרת מימים אחרים. באתר הזמני בניצן

בשבוע שעבר, בדרך להרצאה בבאר-שבע, גיליתי שיש לי זמן פנוי. במקום לרדת דרומה בכביש 6 נסעתי לאורך החוף. גשם זלעפות ירד. תכננתי להספיק להגיע לישובים הצמודים לרצועת עזה, אבל כשראיתי את השלט "ניצן" החלטתי שזה הרגע לבקר, המצלמה ואני, באתר הקראווילות, שבו גרות כבר שנים משפחות שפונו מגוש קטיף ויתר יישובי רצועת עזה.

השלט משם. באתר הקראווילות ניצן

בגוש קטיף, שם בתוככי רצועת עזה, ביקרתי פעמיים. זה היה באביב 2005, חודשים ספורים לפני שתוכנית ההתנתקות יצאה לפועל. אלה היו מסעות לארץ זרה, במיוחד הראשון שבהם. הכניסה לרצועה, הנסיעה בכביש ממחסום כיסופים נראו לי כמהלך הרפתקני, מסוכן. פעמיים נסעתי גם לישובי צפון הרצועה, בהם אלי סיני, היישוב שבו התגורר ידידי ועמיתי לעבודה ב"מעריב", אלי בוהדנה. זמן קצר אחרי שביקרתי בביתו, קיבל על עצמו משימה כמעט בלתי אפשרית: לתעד לעיתון את פינויו משם. המשבר שאחרי הפינוי הוביל אותו ואת משפחתו, אחרי כחצי שנה במאהל ליד מרדכי, הרחק לאוסטרליה.

לצחוק ביחד. גן ילדים בניצן

ליוויתי מרחוק את תוכנית ההתנתקות. עם כל ההבנה לכאבם של המפונים, התקוממתי ועודני מתקומם על ההגדרה "גירוש", שהעניקו לאירוע. זה היה פינוי שעליו החליטו הממשלה והכנסת, הסמכויות הריבוניות של אותה מדינה ששלחה את התושבים להתנחל בתוככי רצועת עזה. הם לא לאו גורשו לארץ זרה. זה היה פינוי, אולי אפילו חילוץ, של אלפי ישראלים שהוחזקו כבני ערובה בשטח פלסטיני צפוף. הטעויות היחידות היו בכך שהדבר נעשה כצעד חד-צדדי, לא כחלק מהסדר מקיף יותר עם הפלסטינים. ואולי גם שלא נותרה נוכחות ישראלית בציר פילדלפי, כדי לנסות לצמצם את זרימת הנשק לתוככי הרצועה.

אבל אפילו מי שמסכים בלב שלם לצורך בפינוי, איננו יכול להישאר אדיש למצוקתם של התושבים ביום שאחרי.

תחליף לממ"ד. צינור-מקלט בניצן

זו דרכה של מדינת ישראל: מבצעי בזק, המופקדים בידי הצבא, מתבצעים כהלכה, ברגישות ובנחישות. בצורה מופתית. אבל ברגע שדועכת תהילת המבצע, חוזרת ישראל לשיגרה,  לביורוקרטית, לסחבת, לאטימות. כך קרה עם העולים שהובאו מאתיופיה ב"מבצע שלמה" המהולל בשנת 1991, וכך עם מפוני ישובי רצועת עזה. הוקמה מנהלת שתטפל בהם, ואני מניח שכל אנשיה עשו ועושים את מלאכתם בצורה הטובה ביותר. אבל זו משימה כבדה מכתפיהם של פקידים, אם אין מאמץ ממשלתי מרוכז, ממש כפי שנעשה בעת הפינוי. ועדה בראשות השופט בדימוס מצא מתחה ביקורת קשה על דרך הטיפול הממשלתי בשיקומם של 9,000 בני אדם, מ-1,940 משפחות שפונו.

בונים עתיד חדש. ניצן

עכשיו, בדרך דרומה, נכנסתי לראות איך נראה אתר הקראווילות. בשנים שחלפו קראתי מפעם לפעם על מצוקתם של התושבים שם. בימי מבצע "עמוד ענן" ראינו בעיתונים תצלומים של תושבים מוצאים מקלט לרגע בתוך צינורי בטון ענקיים, שהוצבו כתחליפי מקלטים או ממ"דים, לשמש מגן מפני הרקטות ששוגרו מרצועת עזה.

אתר הקראווילות בניצן, קשה להאמין, מאכלס את המפונים כבר כמעט שבע שנים וחצי, מאז אוגוסט 2005. תחושת הארעי מעורבת שם בסימנים של ישיבה ממושכת. במבט ראשון לא נראים סימני הפינוי. הרחובות קרויים על שם ציפורים. אבל בנסיעה בין הבתים מתחיל לבצבץ זכר הישובים שבהם באו לכאן התושבים. המתנ"ס קרוי "ניצני קטיף",  ועל מבנה תכול אחד צוירה הכתובת "מועדון ניסנית רפיח-ים". אבל ככל שהתפתלתי יותר בכבישי האתר, נחשפו מזכרות אחרות מן הגוש שהוקם ופונה. שלט דרכים ממתכת המצביע על הדרך לנווה דקלים. ואחר כך גם שלטי עץ עם שמות ישובים. רפיח-ים. גדיד. ועוד. השלטים שניצבו בפתח הישובים והועתקו לכאן עם חלק מהתושבים.

שמות משם, בתים מכאן. בשכונה החדשה בניצן

בכיכר אחת הכניסות תלויים בדי מחאה גדולים, זועקים את תרעומתם של תושבים כנגד המינהלת. נכתב שם על שלטים שהוסרו ועל תביעה לשכר דירה. וכמעט במקרה הגעתי דרך אחת הכיכרות לכביש שהוביל לאזור אחר, מוכר פחות מהתמונות בעיתונים ובטלוויזיה. יישוב הקבע ניצן, שבו כבר מתגוררים רבים מהמפונים. כבר לא בקראווילות אלה בבתים של ממש. כמו כמעט בכל שכונה כזו בישראל, סגנון הבניה אקלקטי: איש איש בדרכו, לא הכל משתלב זה בזה.

מתוככי הרצועה לעוטף עזה. ניצן

ניצן הוא אחד משורה של פרויקטים שנמצאים בשלבי הקמה עבור מפוני רצועת עזה. דרומה מניצן, סמוך לאשקלון, בפאתי שמורת ניצנים, הולך ומוקם הישוב באר גנים, ששמו מורכב משמותיהם של שבעה מהישובים שפונו. על פי אתר באר גנים "במקום תוכנן ישוב חדש שיוכל לקלוט את כל מגורשי גוש קטיף, ולתת לנו אפשרות של בניה וצמיחה מחדש. כל קהילה קיבלה את המתחם שלה, כולל מבני הציבור שהיו לקהילה בגוש ואשר יהיו שייכים לה בלבד, כגון  בית כנסת, מועדון. תכנית הבינוי המאושרת כוללת כאלף מגרשים למגורים, כל אחד בשטח של חצי דונם – המחולקים לשכונות על פי הישובים רפיח-ים, ניסנית, נווה-דקלים, נצר-חזני, גן-אור, גדיד, בדולח ומורג."

גוש קטיף 2. מפת הישובים החדשים ניצן ובאר גנים. מאתר משרד השיכון והבינוי

ובחזרה לניצן: גם כאן מזכירים בכל פינה את הישובים ההם. הרחובות קרויים על שם מורג, גדיד, פאת שדה, אלי סיני, נווה דקלים וכל יתר היישובים שפונו. תזכורת יום יומית. למראה השכונה השלווה הזו, ההולכת ונבנית, צריך לקוות שהמסע המטלטל של מרבית המתנחלים לשעבר יגיע לקיצו, באיחור ניכר אמנם, אבל ליישוב יפה ומטופח למראה. שבו בנים לגבולם.