ראשי > כללי, מכונית חשמלית > האוטו שלנו כחול – וירוק

האוטו שלנו כחול – וירוק

 ההבדל הראשון ניכר ברגע שאתה מניע.

אינך שומע את הנהימה המוכרת של מנוע הבנזין, גם לא את תקתוקו של מנוע דיזל. שקט. וכך גם בנסיעה. אתה לוחץ על הבנזין, אופס, על הדוושה,  והצליל אינו משתנה. חוויה חדשה, מוזרה, לאוזנו של נהג שהורגלה לזהות את רחשיו של המנוע בהאצה, בהאטה, בעלייה ובירידה.  

זו לא בדיוק היתה נסיעת המבחן. סיבוב במכונית החשמלית במסלול קצר בתוככי פי גלילות. אבל החוויה בהחלט נעימה. מפגש ראשון עם העתיד? כך זה משווק, כנראה בצדק.

תוציא את השטקר, המכונית טעונה. רנו פלואנס ליד עמוד טעינה

מצד אחד אי אפשר שלא להתלהב. המכונית החשמלית הראשונה. לא היברידית. חשמלית לגמרי.  בלי לצרוך טיפת דלק. הצבע של "בטר פלייס" כחול, אבל הפרויקט כולו צבוע בירוק. בלי שריפת דלק, בלי זיהום אוויר. אולי אנחנו ממש נוגעים בהיסטוריה? צופים בראשית המהפכה הגדולה בתחום הרכב? בהאזנה לשי אגסי, המנוע של המכונית החשמלית, אתה כמעט חייב לחוש גאווה על פרויקט שהתחיל בדף נייר ועכשיו המכונית כבר נוסעת, זאת עובדה, ויש רשת של תחנות טעינה ברחבי הארץ ועוד רגע יבין העולם שהמכונית הישנה, זו שזוללת דלק (עוד מעט יותר משמונה שקל לליטר) מתקרבת לסוף דרכה. וישראל – גאווה לאומית היא תמיד חלק מהתפריט –  היא המדינה הראשונה שבה נפרסה המערכת הזו כולה.

וככה עובדת השיטה, מבלי לפרט כאן את התמחור: מי שקונה מכונית מקבל עמדת טעינה בחניה בית ובעבודה, ויכול להתחבר גם לעמדות כאלה שיותקנו ברחבי הערים, בעיקר בחניונים. הבעיה היא שהטעינה נמשכת כמה שעות. משום כך, וכדי להתגבר על טווח הנסיעה המוגבל של סוללה מלאה – כיום כ-160 קילומטר – בחרו ב"בטר פלייס" להפעיל את המכונית באמצעות סוללה נשלפת. משקלה 250 קילוגרם, והחלפתה אורכת דקות ספורות בתחנות הטעינה ברחבי הארץ.

מצד שני, כבר שנים מלווה את הפרויקט נינוח חמצמץ של ספקנות. "בטר פלייס מסתערת, אך האם ישראל תקבל אותה?" שאל בחודש שעבר תומר הדר ב"כלכליסט", ורוח דומה עולה מכתבות אחרות. יש שפע סיבות לספקנות: רוב הציבור לא רוצה להיות שפן ניסיונות לטכנולוגיה חדשה, ומעדיף להמתין. צריך להחליף דיסקט לפני שאתה מחבר חוט חשמל למכונית במקום צינור דלק.  וגם: בינתיים החשמלית של אגסי באה אמנם בכמה צבעים, אבל רק בדגם אחד, רנו פלואנס. משפחתית נוחה. אבל איך זה מתחבר עם הנטייה הגוברת לרכוש מכוניות קטנות, ומנגד גם עם האינדיבידואליזם של הצרכן שדורש את זכות הבחירה. אגסי מקרין שכנוע עמוק שהרכב שלו הוא הפתרון המושלם וצריך להתגבר רק על המחסום הפסיכולוגי.  חלק ניכר מהפרסומים הספקניים מוזנים, הוא מסביר, על ידי יבואני הרכב שמבינים שהעולם עומד להשתנות.      

בקיצור, החיים לא פשוטים. חזון מכאן, ספקנות מכאן.

הגעתי לפי גלילות בשבוע שעבר יחד עם כמאה אנשים, בני משפחות וחברים של עובדי החברה. זה היה אירוע עם סרט שיווקי, שתיה קלה ופיצה, ובעיקר שני כוכבים: המכונית ושי אגסי. מרכז המבקרים ממוקם בתוככי מה שהיה פעם מיכל דלק או גז ענקי. המסר ברור: דלק אאוט, המכונית החשמלית אין.  

המנוע של המכונית החשמלית. שי אגסי בשבוע שעבר במרכז המבקרים בפי גלילות

 

השלבים השונים שעבר הרעיון עד שהפך למציאות מתועדים בשנים האחרונות על דפי העיתונים ובאתרי האינטרנט, אבל מרתק לשמוע אותם מפי בעל הדבר עצמו. אגסי, בן 44, הוא דובר רהוט ומרשים. הוא נשמע כמו פוליטיקאי או איש מכירות אמריקאי שמטיב למהול אנקדוטות וטיעונים, הומור ועובדות. אבל הרקורד שלו, והעובדה שהמכונית כבר נוסעת, מעיד שהוא לא רק יודע לדבר. המגזין טיים הכתיר אותו לפני שלוש שנים כאחד מ-100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם.

אגסי מתאר כיצד ניסה לעניין מנהיגי עולם בקידום רעיון במכונית החשמלית וכמעט כולם טפחו על שכמו בהערכה, החמיאו לו בנימוס לבבי על  היוזמה. וזהו. כמעט כולם, פרט לאחד: שמעון פרס. האיש והחזון. נשיא המדינה לקח את הבייבי הזה תחת חסותו, ועל פי עדות אגסי ניהל אתו בוועידה הכלכלית בדאבוס את המגעים  עם ראשי שתי חברות רכב. השיחה עם תעשיין הרכב הראשון הסתיימה בלא כלום. השנייה הולידה את השידוך עם יצרנית הרכב רנו-ניסן. כך בא לעולם הדגם הראשון (והיחיד בינתיים) של בטר פלייס, רנו פלואנס זי. אי. צמד האותיות הן ראשי תיבות של "אפס גזי פליטה" באנגלית.

בדרך עוקץ אגסי את מקבלי ההחלטות בישראל שקבעו שאין סיבה לסייע להקמת המפעל של רנו בישראל (התכנון היה להקימו בבית שאן, הוא מספר). משום כך מיוצרות המכוניות בטורקיה, שממשלתה העניקה תמיכה נדיבה להקמת המפעל. מקווי הייצור שם אמורות לצאת, על פי החזון, כמאה אלף מכוניות חשמליות בשנים הבאות.

אגסי מספר על המסע שערך עם אביו, אחיו וראש המטה שלו מהרצליה לראש הנקרה, משם לגולן, לים המלח, הי דרומה לאילת וחזרה להרצליה. כ-1,150 קילומטר במכונית החשמלית, עם כעשר טעינות בדרך. המסר ברור: אפשר לנסוע במכונית לא רק לגיחות קצרות בין השטקר בחניה הביתית לעמוד במקביל במקום העבודה.  זה עובד. זה נוסע. בקרוב גם בדנמרק ואחר כך במדינות נוספות. תשאלו כל מי שכבר נוהג במכונית, אומר אגסי, אף אחד לא רוצה לחזור למכונית בנזין. חברות גדולות כבר שיגרו הזמנות נכבדות לציי רכב לעובדים. כחמש מאות מכוניות כבר נוסעות בכבישי הארץ.

אז אולי בכל זאת אנחנו צופים ברגע היסטורי בתעשיית הרכב, בצעד שיקטין את תלות העולם בנפט. בדרך לעולם ירוק יותר.  

ירוק (2): ומי יציל את רכס הכורכר

בדרך לפי גלילות עברתי דרך תל ברוך. עליתי בפעם הראשונה לחניה של הבסיס הצבאי שממוקם על ראש גבעת הכורכר, ואמור להתפנות משם בעתיד הקרוב. מטוסים ממריאים משדה דוב, ציפורים דואות על קו החוף, זוג משתכך במים. מבט יפיפה מגבוה לא רק אל קו הרקיע האורבני של תל אביב, אלא גם אל הגבעות האחרונות שטרם ננגסו בשיני דחפורים וכוסו במגדלי שיש.

שם למעלה פגשתי פעילה ופעיל של גוף שנקרא פורום תושבים למען טבע עירוני ואיכות סביבה. האישה, עורכת הדין גלית סמואל, מסבירה לי על תוכנית הבניה הקרויה 3700, שאושרה לאחרונה. הרעיון הוא לכסות את מרבית השטח בבנייה. הפורום יוצא למאבק נגד היוזמה. אין עוד מקומות כאלה בתל-אביב, אומרת גלית. הפורום מנסה  לגייס תמיכה ציבורית נגד התוכנית. לכל היותר שהבנייה תוגבל רק לעברו המזרחי של כביש 2040, המביל מחוף תל ברוך לאזור "סי אנד סאן".

שמורת טבע בתוך העיר. רכס הכורכר בצל איום תוכנית הבינוי.

כל תוכנית בנייה נתקלת במאבקים של ירוקים למיניהם. לפעמים הם מגזימים: על מי שתקוע כמעט מדי יום בשער הגיא בפקקים בדרך העולה לירושלים, מבין איזו איוולת היתה במאבק (שהצליח בעבר) לא להרחיב שם את הכביש כדי להגן על הסביבה. הדלק מבוזבז, פליטת אלפי המכוניות  המקרטעות בעליה, כבר גרמה נזק גדול פי כמה לסביבה.

אבל במקרה של גבעת הכורכר בין קצה המסלול של שדה דוב לחוף הצוק הם צודקים. תל אביב היא עיר נפלאה על שדרותיה ורחובותיה, המוזיאונים, התאטראות, המסעדות, הטיילת וחוף הים. אבל  פיסת הטבע האחרונה מסוג זה רק תוסיף לעיר ותעשיר אותה. שמורת טבע בתוככי העיר. אל תגעו ברכס הכורכר.

 

 

מודעות פרסומת
  1. שואל
    28 באוגוסט 2012 בשעה 1:34

    מאיפה מגיע החשמל למכונית החשמלית? מתחנות כח פחמיות. הרכב הזה לא יזיז כלום בשוק האנרגיה ולא יזהם פחות. (נחסוך בדלק בתחנות אבל נייצר יותר חשמל בתחנות). בקיצור זה בולשיט כל עוד האנרגיה היא לא ירוקה.

  2. 28 באוגוסט 2012 בשעה 18:52

    הפקת החשמל בתחנת הכוח חרבה יותר יעילה מהמנוע הפרטי של כל מכונית. לכן בחשבון ארצי יחסך דלק ויווצרו פחות גזי חממה.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: