ראשי > אונס, אורי ברנשטיין, זיסי סתוי, כללי, שירה > הפואטיקה של האונס (הפרטי)

הפואטיקה של האונס (הפרטי)

ממש במקרה, בחיפוש אחרי שיר אהבה שישמש כברכה לחתונה, נתקלתי לפני ימים אחדים בשירו של אורי ברנשטיין.

דפדפתי באנתולוגיה המשובחת שערך זיסי סתוי "מה זאת אהבה?" (מבחר שירי אהבה מהספרות העברית החדשה), שראתה אור בשנת 2000. ולפתע, בעמוד 228, נעצרו העיניים  על הכותרת "אונס פרטי".

זה השיר, כפי שהופיע במקור בכתב העת "הליקון" משנת 1990, המובא באתר "סנונית":

השיר עוסק ביחסים שהיו והחמיצו, באשה מוכרת שאינה פנויה עוד לאהבה אלא נושבת קור.

אבל מה יש לומר על הבית האחרון של השיר, על תיאור המעשה, שאיש אינו יכול להבינו אלא כמעשה אלים של אונס, ממש כפי שמובא בשמו של השיר? לא צריך להיות חוקר שירה מדופלם, כדי להבין שיש כאן משהו החורג מתחומי הפואטיקה וגולש למחוזות של מעשים אלימים. איך המעשה הזה נכלל תחת הכותרת "מה זאת אהבה?". אהבה היא עניין אחד, גם כשהיא אפופה תסכול ואכזבה, אבל אונס הוא עניין אחר. גם בתוככי נישואים או מערכת יחסים אחרת.

אחר כך חשבתי על הקשרי הזמן. אולי מה שנראה היום כחוצה קווים אדומים של סבירות לא הדליק אז, לפני כמעט רבע מאה, נורות אדומות של רגישות אצל הכותב ואצל העורכים שפרסמו אותו? האם המודעות החברתית לחומרת מעשי האונס גברה כל כך בשנים שחלפו מאז, שרק היום נראים תוכן השיר וכותרתו צורמים, פוגעים, חורגים?

ואולי בכלל התגובה שלי מופרזת, ומותר לו למשורר לתת ביטוי להזיות ולתחושות החולפות בגופו, ורק רגישות יתר – ממין "הפוליטקלי קורקט" – מעוררת תחושה שפרסום של שיר כזה איננו ראוי?

צלצלתי לעורך האנתולוגיה זיסי סתוי, איש עתיר ידע וניסיון, שהיה במשך שנים עורך מדור הספרות בידיעות אחרונות, מעורכי כתב העת "מאזניים", שערך שורה של אנתולוגיות וגם תוכניות ספרות ברדיו.

לא חשבת, שאלתי, שיש בעיה בפרסום שיר כזה?

"אני לא זוכר מה בדיוק עבר לי בראש אז, אבל אם השיר מופיע בספר, כנראה שמצאתי לנכון לכלול אותו", השיב סתוי.

היום היית כולל שיר כזה באנתולוגיה על אהבה? משהו לא השתנה מאז?

"קשה לי להגיד", אמר. "צריך לראות את הרקע והסביבה".

ואחר כך הוסיף: "אבל נראה לי ששיר טוב הוא טוב תמיד, בכל סיטואציה".

ומה אומר על כך המשורר עצמו?  ברנשטיין, משורר ומתרגם, פרופסור לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, השיב כך לדוא"ל ששלחתי אליו:

"השיר איננו על אונס כלל, אלא על יחס איש לאשתו ולשגרה שביחסיהם. דיון על כך כבר התקיים בזמנו בביקורת עד שהעמידו את המגיבים בזעם על טעותם, כפי שאני מנסה להעמיד אותך על טעותך. קרא בתשומת לב את השיר ותווכח”.

טעיתי? סתם קפץ לי הפיוז באמצע הקיץ על שיר אהבה?
אני משאיר לכם ולכן להיווכח ולשפוט.

מודעות פרסומת
  1. 9 ביולי 2012 בשעה 22:20

    אחרי התגובה של ברנשטיין קראתי שוב, ובאמת יש רמזים לכך שמדובר בשניים שמכירים אחד את השני, ואם רואים את זה כך אפשר לפרש את השיר כעוסק בפנטזיה של בעל. ובכל מקרה מותר לפנטז, ומותר לכתוב על זה. האם הייתי מפרסם את זה בכתב העת ההיפותטי שאני עורך? לא חושב.

  2. Noam N. Tepper
    10 ביולי 2012 בשעה 1:20

    קראתי פעמיים בראשונה סברתי כמוך. בשנייה לאחר ההסבר של ברנשטיין זה נראה לי יותר כמו שני בוגרים שהיה בינהם רומן והבעל מפנטז על מין אלים. מהם גבולות הפרסום ? לא ניתן לומר שהשיר אינו ספוג באלימות ולכן הייתי נמנע מלהעלותו על ראש שמחתי.

  3. 10 ביולי 2012 בשעה 15:11

    קורא את השיר כמו בהסברו הקצר של ברנשטיין. געגועים של איש לאשתו של פעם, ולמערכת יחסים שאיננה כבר. אשתו נותרה אולי מושא לתשוקתו, ואולי כבר לא ממש, אבל מן השיר עולה שהיא כבר אינה מקבלת יוזמות ספונטניות שלו למעשי אהבה כפי שהיה רוצה וכבר איננה עוד שותפה, שותפת סוד, כפי שככל הנראה היתה פעם. שיר עגום, על גלגוליה של אהבה. מתאים לאנתולוגיה שכותרתה "מה זאת אהבה". שם השיר באמת לא מוצלח. אולי אפילו מטעה. נראה שכוונתו אחרת מהרושם הראשוני שהוא יוצר.

  4. 14 ביולי 2012 בשעה 13:14

    לא נותן ל״משורר״ הנחות, גם אם מדובר על פנטזיה היא מבטאת את גישתו לחיים. מה שיר כזה עושה באתר סנונית? את זה הייתי שואל את מי שאמור לספק תכנים איכותיים לתלמידי ישראל.

  5. 31 ביולי 2012 בשעה 21:52

    לדעתי ושוב אני אומרת שזה רק לדעתי אין חוק לכתיבת שירים
    כל אחד יכול לכתוב מה שהוא מרגיש להוציא על הדף וכל משורר מבטא את הרגשות בצורה שונה
    אני אהבתי אשמח לביקור באתר שלי
    תודה

  6. 17 בנובמבר 2013 בשעה 14:26

    רפי, פרשנותך לשיר לגיטימית. אני מתחבר לפרשנות של המשורר, אבל לא מקבל את כעסנותו על הביקורת. שיר, מרגע שיצא לאור, הוא פתוח לפרשנויות.

  7. חנן ברמן
    21 ביוני 2014 בשעה 12:56

    המשורר הכן והשיר מעלים סיטואציה נוגעת ללב ומשכנעת באמיתותה. בודאי לא מתאים לילדים. אין כאן קריאה לאונס כמשתמע מהכותרת אלא רק הרהורי לב של אוהב לשעבר.

  1. 13 ביולי 2012 בשעה 12:25

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: