ראשי > כללי > גנדי ואנחנו (1)

גנדי ואנחנו (1)

      ב"ישראל היום" התפרסם בשבוע שעבר מכתבו של שכני רפאל יוליוס, שאינו רואה בעין יפה את היוזמה להקים בירושלים מתחם מדיטציה על שמו של גנדי. לא אלוף פיקוד המרכז (והמטיף לטרנספר) שנרצח בידי מחבל במלון היאט לפני כעשור. הכוונה  למהאטמה גנדי, מי שהוביל את המאבק הבלתי אלים נגד השלטון הבריטי בהודו, ומצא גם הוא את מותו בידי מתנקש.

     יוזם  הנצחתו בבירה של המנהיג ההודי הוא חבר מועצת עיריית ירושלים ד"ר מאיר מרגלית. "המחווה הזו מגיעה באיחור של 64 שנה", צוטט ד"ר מרגלית באתר NRG. "היינו צריכים כבר מזמן להוקיר אישיות בסדר גודל עולמי כזה שפרצה גבולות לא רק בהודו, אלא בעולם כולו".

    אבל בירושלים, כמו בירושלים, כבר מתחילה להתארגן מחאת חרדים. האתר המתוכנן מיועד גם לכלול, אבוי, פסל של גנדי. והצבת פסל של גוי שהאמין בבודהיזם היא בעיני החרדים חילול קודש של ממש.

     אלא שמכתבו של יוליוס אינו עוסק בהיבט הדתי, אלא הלאומי. "כנראה שכחו פרנסי העיר, ואולי לא ידעו, שיחסו של גנדי להקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל היה רחוק מחיובי", כתב יוליוס.

      עמדותיו של גנדי מעולם לא היו סוד. באוטוביוגרפיה שלו, הקרויה סיפור ניסויי עם האמת ובמקומות נוספים כתב בין היתר: "מדוע לא יראו הם (היהודים) כבני עמים אחדים עלי אדמות, את אדמתם בארץ שבה נולדו ושבה מוצאים את מחייתם?" ובמקום אחר: "קריאת היהודים להעניק להם בית יהודי איננה נראית לי. פלסטין שייכת לערבים, בדיוק כשם שאנגליה שייכת לאנגלים, צרפת לצרפתים. היהודים שנולדו בצרפת כמוהם כנוצרים שנולדו בצרפת – הם צרפתים. אך לדעתי שגו הם (היהודים) שגיאה חמורה בנסותם להשליט עצמם על פלסטין בעזרת בריטניה ואמריקה, ועתה גם בעזרת הטירור במערומיו".

דבר, 6.5.1947

      בכתבו טרור, התייחס גנדי להגברת פעולותיהן של אצ"ל ולח"י נגד הבריטים בשנים האחרונות של המנדט הבריטי. הגדרת פעולות אלה כטרור, אגב, היתה שגורה גם על מנהיגי היישוב, שגינו בריש גלי את הטרור היהודי.

     עוד בחייו של גנדי עסקה העיתונות הארץ-ישראלית בהתבטאויותיו. אחת העדויות הראשונות על יחסו הצונן למפעל הציוני נחשפה לציבור בראשית אוקטובר 1929, לאחר מאורעות תרפ"ט. על פי ידיעה, שהופיעה בעיתונים ערביים וצוטטה בארצות הברית, דרש גנדי מן המשנה למלך – נציג הכתר הבריטי בהודו – "להרשות לו סידור גדוד מיוחד בן עשרים אלף הודים שיישלח ארצה ישראל על מנת להגן על המקומות הקדושים של המוסלמים בפני היהודים".

     העיתון "דואר היום" שדיווח על כך הוסיף כי "ידיעה זו, שמלכתחילה לא נתן איש אמון בה, הוכחשה אחר כך על ידי גנדי". אולם עוד קודם ההכחשה שיגר אליו מר עזרא, יהודי יליד הודו שהתגורר באותה עת בשאנחאי בסין, מכתב שבו ביקש מגנדי הבהרות באשר לאמירה שיוחסה לו. האומה היהודית, כתב לו עזרא, "אינה אומה מתנפלת", ועל כן הופתעו היהודים שהמנהיג הידוע בסיועו ל"עדות ומיעוטים מדוכאים" מתייחס כך לרצונו של עם בחופש ועצמאות.

     את מכתבו, שפורסם ביומון "צ'יינה פרס" באנגלית שהופיע בשאנחאי, סיים עזרא כך: "האם יכול גנדי המשחרר, האדם בעל הנפש הרחבה, מגן הנדכאים, לצדד בזכות הרוצחים, השודדים ובעלי האינטריגות? קשה להאמין כזאת".

     ב-1931, כשהגיע גנדי בלונדון לצורך שיחות עם ראשי השלטון הבריטי, שוחח בין היתר עם כתב העיתון "ג'ואיש כרוניקל". בראיון גילה הבנה לשאיפה לציון אך אמר כי אסור שהשיבה לשם תעשה על כידונים. וכך אמר בין היתר: "ירושלים האמיתית היא ירושלים של מעלה, ואת הציונות הרוחנית הזאת יכול היהודי להגשים בכל מקום בעולם".  

דבר, 9.10.1931

     המנהיג היהודי אמריקאי סטפן וייז הגיב לדברים באמירה בנוסח קשוט עצמך תחילה:  אם כך, מדוע זקוקים ההודים לנכוחות פיזית בהודו? מדוע אינם יכולים להסתפק בהודו הרוחנית בכל מקום אחר בעולם?

     אישיות יהודית אמריקאית בולטת אחרת, חיים גרינברג, מראשי תנועת העבודה הציונית, כתב שדברי גנדי היו איתות אזהרה להנהגה הציונית, שפנתה רק לדעת הקהל באירופה ובאמריקה, והזניחה את הקולות העולים באסיה. "ביננו לבין הכוחות המתעוררים באסיה עומדת מחיצה של זרות, אי הבנה והתנכרות. השלכנו את יהבו יותר מדי על היום, הזנחנו את המחר", כתב גרינברג. "בטחנו במקורות הכוח והשלטון הנוכחיים, ב'פריץ' הישן, ולא החשבנו את היורש שלו".

    

דבר, 10.11.1931

אלא שגנדי מתח ביקורת לא רק על דרכם של הציונים. בשנת 1939, כאשר הרדיפות אחר היהודים בגרמניה היו כבר ידועות ברחבי העולם אמר בשיחה עם תומכיו על המאבק הבלתי-אלים: "אמת, כי היהודים עצמם לא עשו כל מעשי אלימות, אולם המיטו על הגרמנים את קללת המין האנושי ורצו שאנגליה ואמריקה תלחמנה למענם בגרמניה".

      הטענה כאילו מלחמת העולם העומדת לפרוץ איננה אלא מזימה של היהודים היתה טיעון מוכר בפי אנטישמים באותה עת. משום כך נזעקו אישים יהודים בכירים למחות על הדברים. הלורד הרברט סמואל, מי שהיה הנציב העליון הראשון של בריטניה בארץ ישראל, שיגר אליו מכתב שהכחיש נמרצות את הטענה כאילו היהודים משתוקקים למלחמת נקם בגרמנים. גם הפילוסוף מרטין בובר היה בין האישים הבולטים שמתחו ביקורת על דברי גנדי. גנדי התנצל בחצי פה.  

דבר, 23.6.1939

      הוא הגיב גם לטענה שרווחה בקרב חוגים יהודיים כאילו יחסו העוין לא היה אלא מהלך פוליטי, נועד לרצות את המוסלמים בהודו. גנדי הגיב: "לא פעם אמרתי כי לא אמכור את האמת אף למען שחרורה של הודו, וכל שכן לא אעשה זאת כדי לקנות את ידידותם של המוסלמים". במאמר שפרסם איחל ליהודים כי הרדיפות נגדם ייפסקו, ו"שאלת ארץ ישראל תיפתר לסיפוק רוחם של כל הצדדים המעונינים בה".

      גם כשציינו בשנת 1969 100 שנה להולדתו של גנדי, לא ניתן היה להתעלם בישראל מסוגיית יחסיו ליהדות וציונות. "מה חבל שאדם גדול כמותו גילה עיוורון גמור כל כך בכל הנוגע לדיכויים, עינויים, השפלתם והמתתם של היהודים", כתב סופר מעריב בהודו ס. קרישנאמורתי. "יתכן שגנדי לא היה בקי בתולדות היהודים ובסבלותיהם. אחרת קשה להבין כיצד יכול היה אדם כמותו לכתוב את אשר כתב". וסיכם: "אילו היה גנדי יהודי, בוודאי היה נהפך לאחד ממנהיגיה הראשיים של היהדות, ולעמיתם של הרצל וויצמן".

                                                                    ***

    ובחזרה לעניין אתר הזיכרון והיוגה המתוכנן בירושלים.

     האם "השאלה היהודית" אמורה לעמוד בלב הדיון וההחלטה, או מעמדו הבינלאומי של גנדי כמי שהוביל מאבק לאומי אמיץ תוך דבקות בדרכי שלום והמנעות ממעשי אלימות?

    צריך להכיר גם את ההיבט היהודי. אבל ירושלים ראוי לה שתבחר בנקודת המבט הרחבה, האנושית, האוניברסלית. ובוודאי שאסור שהעיר תיכנע, שוב, לאיומי החרדים.

:קטגוריותכללי
  1. tkh arhs
    19 בינואר 2012 בשעה 11:42

    רפי שלום רב

    המאמר מכיל אי דיוקים לא מעטים, אשר עלולים להעיד על קצת חוסר התמצאות בחומר עליו מנסה כותב המאמר (האם זה אתה רפי מאן, או שמא אתה מצטט את אותו שכן שלך יוליוס?)

    למשל: האוטוביוגרפיה של גאנדי מוזכרת כמקור לציטוט: "מדוע לא יראו היהודים… את אדמתם בבית שבו נולדו", וכן שאר הציטוטים שאינם מגיעים עם מראי מקום כלל.
    לא מצאתי בשום מקום באוטוביוגרפיה את המשפטים האלה או את הקונטקסט שלהם. אכן – מהטמה גאנדי (אני כותב מהטמה כדי להבדיל מאותו גנרל יהודי פשיסט וטרנספריסט המכונה בשמו משום מה) לא חסך את שבט ביקורתו מאיתנו בנושאים הקשורים ליחסינו עם הערבים ושאר המיעוטים החיים בקרבנו, אבל אין בכך כל חידוש, ויש זכות לכל אחד, גם אם הוא זר, להביע דעות שאולי אינן הולמות את השאיפות הלאומיות שלנו, אך הן קשורות לאמת ולצדק ולהגיון.

    [(אגב, גם עיתוני התקופה, אותם אתה מביא, הכותבים על גאנדי בזמן אמת, לא טרחו על פי רוב לאמת כראוי את מקורותיהם, וחטאו לאמת לעיתים לא רחוקות), למשל: הם מרבים בתגובות של יהודים בולטים על אמירות לכאורה של גאנדי, אך אינם טורחים על פי רוב להסביר את מקורות ה"אמירות" הללו. הרבה פעמים האמירות הללו נלקחו מעיתונים ערביים או אחרים ששמחו מאוד לסלף את דברי גאנדי בצורה שתתאים להם, והצליחו לעורר בכך את חמתם של מנהיגים יהודים, שלא דיברו על מה שגאנדי אמר או עשה, אלא על מה שהם קראו בעיתון שציטט עיתון אחר, שציטט..]

    אם תוכל בטובך לשלוח לי מראי מקום מדוייקים של ה"ציטוטים" המופיעים במאמרך אשמח לפרסם כאן גם התנצלות, ואם לאו… התוכל לפרסם תיקון ?

    במקום אחר אתה מצטט "שיחה עם תומכיו", שבה הוא לפי גרסתך אמר דברים המאשימים את היהודי בהמטת "קללת המין האנושי על הגרמנים", ובמזימה לגרימת מלחמת העולם השניה. אלו דברים מטורפים וחסרי בסיס, שרחוקים מהאמת ומרוחו של גאנדי ככל שיכול דבר להיות רחוק מהיפוכו. מאיפה אתה שואב את זה ?

    בעניין השואה: בודאי שגאנדי לא יעץ ליהודים ללכת כצאן לטבח, להיפך, הוא יעץ להם לעמוד ולהלחם על כבודם כבני אדם. נכון, על פי דרכו של גאנדי – הדרך הבלתי אלימה, הוא יעץ ליהודים בגרמניה לנהוג כפי שהוא עצמו היה נוהג, ולסרב לשתף פעולה עם הנאצים בכל מקום בו חשו שמשפילים אותם, או מונעים מהם זכויות לגיטימיות.
    בדיעבד, במחשבה צלולה, מה היה באמת קורה אם כאיש אחד היתה הקהילה היהודית של גרמניה, ולאחריה הקהילה היהודית בשאר אירופה הכבושה, מסרבת בגלוי לשתף פעולה עם הזוממים הנאצים ומשתפי הפעולה המקומיים, במקום לנסות בשקט למשוך חוטים נסתרים. הלחץ שהיה נוצר מהתנהגות כזו – אמיצה, גלויה, פומבית, המעידה רק על הרודפים ולא על הנרדפים, הן על מקבלי ההחלטות בממשל הנאצי (שאולי לא היו ממהרים כל כך במקרה כזה להחליט על שיטות חיסול סופיות, סודיות וזוחלות), הן על מקבלי ההחלטות במערב, שהיו אולי מונעים את הכניעה המבישה של צ'מברלין, ואת ההתדרדרות המבישה והזוחלת שקרתה אחר כך, ובכך היו אולי מונעים בכלל את המלחמה, ואולי את השואה עצמה, – הלחץ היהודי האמיץ הזה הזה היה יכול להשפיע רק לטובה בכל הכיוונים. מה היה קורה אילו היהודים לא היו מסכימים להתייצב לגירוש ? מה היה קורה אילו היהודים לא היו ממשיכים עוד ועוד לחשוב כאמיתיות את ההבטחות הנאציות ל"ישוב מחדש", שמשמעותו הגלויה היתה בכל מקרה לפחות עלבון ופגיעה בזכויות הבסיסיות. מה היה קורה אם היהודים היו מתייצבים שוב ושוב בפני שוביהם, ומסרבים לעלות על הרכבות, מסרבים להקים יודנראטים, מסרבים ללכת לקרמטוריומים. בורחים, מסרבים לכל הפקודות הלא חוקיות לעזוב את בתיהם, את בתי הספר, את מקומות העבודה, ומכריחים את הנאצים לחשוף קבל עולם כבר בתחילה את מלוא כוונות הרצח שלהם. מי יודע מה היה קורה….

    גאנדי היה חבר טוב מאוד הן ליהודים, הן לציונים, והוכיח את זה במספר רב של מקרים, הן בכתביו, והן ביחסיו המאוד קרובים עם חברו הטוב ביותר הרמן קלנבך, [הארכיטקט היהודי שאני אחיינו, ושזכיתי להימנות גם על ממשיכי דרכו], ויהודים נוספים כמו פולאק, ריץ', שלזין ואחרים. לכל אורך חייו של קלנבך עודד גאנדי אותו להצטרף למפעל הציוני, ולתמוך ולתרום ברוחב יד ולב למפעל הציוני. גאנדי פרסם פעמים לא מעטות גילויי דעת נגד הנאציזם, ובעד הציונות והמפעל הציוני (וכמו שאמרנו, גם הביע את דעתו לעיתים בצורה שאינה תואמת את הקו של הסוכנות היהודית… – דעתו היתה מאז ומעולם שסכסוכים יש לפתור באמצעות אי אלימות, ושהתיישבות היהדים בארץ ישראל מול השאיפות של הפלסטינים, יכולה להביא רק לאלימות. בהסתכלנו בפרספקטיבה של כמעט מאה שנים,האם לא צדק ?)

    אתה אומר: צריך להכיר גם את ההיבט היהודי. נכון, אני מסכים, צריך. אנא, טרח והכר את ההיבט היהודי בחייו של גאנדי, שאינו מסתכם בכמה ציטוטים הרחוקים מן האמת, ובתגובות מגמתיות, רגשיות והסטריות אליהם, של מנהיגים ועיתונאים יהודים. האמת וההסטוריה שמים אם גאנדי, גם כאן לא פחות מבכל מקום אחר, במקום גבוה מאוד בסולם הערכים האנושי, כאדם מוסרי וכמנהיג.

    אשמח גם לשמוע את תגובתך האישית

    בכבוד רב
    אלי שריד
    email: eskolot@gmail.com

  2. 21 בינואר 2012 בשעה 17:58

    אלי שלום,
    אני שותף לחלוטין להערתך כי "האמת וההסטוריה שמים את גנדי, גם כאן לא פחות מבכל מקום אחר, במקום גבוה מאוד בסולם הערכים האנושי, כאדם מוסרי וכמנהיג". ציינתי זאת בשתי הרשומות שפרסמתי בבלוג.
    באשר לטענותיך על אי דיוקים, בדברים שהובאו בשתי הרשומות. (אגב, למעט משפט אחד בפתיח ממכתבו של רפאל יוליוס, השאר נכתב על ידי).
    כל הדברים שציטטתי לקוחים מתוך קטעי עיתונים שהופיעו בתקופת חייו של גנדי, והם כוללים ציטוטים שנלקחו באותה עת מהג'ואיש כרוניקל בבריטניה ועיתונים אחרים. לצורך זה אף הבאתי את הדברים עצמם, ממש כפי שפורסמו ב"דאר היום וב"דבר", שני עיתונים עם אוריינטציות פוליטיות שונות. זאת היתה כוונתי – להציג כיצד הובאו הדברים לקורא בא"י באותן שנים.
    הציטוטים על דבריו של גנדי – מתוך האוטוביוגרפיה – לקוחים מכתבתו של סופר מעריב בהודו ס. קרישנאמורתי, שפורסמה במעריב בשנת 1969.
    כפי שראית, העלתי ברשומת המשך, יום לאחר הראשונה, את הדברים שאמר גנדי לאיתמר בן אב"י – ברוח שאתה מבקש להדגיש. ואני שותף לה.
    רפי

  3. יעקב פורת רחובות
    25 בפברואר 2012 בשעה 21:02

    חיפשתי למה בן דרור ימיני שלל את מטהמה גנדי שאותו אני מרבה לצטט.

    ומצאתי את תגובתך. אתה אומר הכל מה גנדי לא אמר.

    האם תואיל להאיר את עיניי מה הוא כן אמר בציטוט מקור ?

    אני מניח שאתה ומשפחתך חיים בארץ, למה? אם אתה מזדהה איתו למה אתה פה

    והכי נורא בתשובתך היא עצם המחשבה וההשואה בין ההתנגדות הפסיבית של ההודים

    להתנגדות לנאצים, זה השוואה הזוייה כל לפחות תיאר לי אבי ז"ל שנותר שריד יחיד מבוכנוולד.

    כנראה שלא קראת הסטוריה ולא ראית סרטים דוקומנטריים . נראה אותך מתמודד מול חבורת שוטרים רוצחים שמגיעים

    עם צו פינוי לביתך .נראה איך תמשיך להתנגד פסיבית כשיפוצצו את הראש לבין משפחה מול פרצופך?

    (ממש כמו תיאוריה של אלוני על הצבא שלנו.."כמו מעשה לידיציה" דמוניזציה שיקרית של יהודיה)

    להזכירך עד 1948 לא נלקח ס"מ אדמה מתושב מקומי ,הכל נקנה בכסף יקר.

    מי שעשה מעשה אכזרי שאין שני לו בהסטוריה זאת גב, גנדי שהעתיקה מאדמתם 50 מליון "אדיבסים" בהודו

    מאדמתם שבה ישבו אלפי שנים בפיצוי מזערי של עשרות דולרים למשפחה (ראיתי אותם שם ברחובות)

    להזכירך אף אחד לא פעל בארץ בכוח נגד ערבים עד 1948

    והכי חשובץ, גנדי יצר טרנספר של מליונים בחייו וחבל שנושא שמו, הגנראל הישראלי לא זכה לעשות

    בדיוק אותו דבר: העברת התושבים המוסלמים לירדן כנגד הפליטים היהודים מארצות ערב.

    אני תקווה שממשיך דרכו הלוגי מר ליברמן יסמן לדורשי מותינו בבית ,המוסלמים, לתחם את שטחם שיקראו

    לו איך שהם רוצים ויצאו לנו מהחיים…בטוב בנועם….לא כמו שמהטמה גנדי עשה

    אלתרמן קרא לך ולשכמותך "החולק על צידקת דרכנו" דרך השטן.

    אדר שמח

    יעקב פורת
    972-522457725

    *בדרך כלל משתמש במייל זה כשאני בחו"ל……

    המייל שלי הוא yak1@netvision.net.il

    השב

    העבר

  4. 4 בפברואר 2013 בשעה 22:02

    מוסרי ככל שיהא מדובר באדם…בהחלט ייתכן כי לא היה בקיא בפרטים המלים של ההתרחשות המרוחקת ממנו…גנדי אפילו לא חלם שהמשולש הרומנטי של נהרו, ג'ינה וליידי אדווינה יחלק את הודו ופקיסטן….
    יש בדבריו להסיר עבודת אלילים מןהרעיון הציוני וכן את החמדנות הפוליטית המאפיינת אותה.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: