ראשי > ביטחון, כללי > האבות ישנים, הניחו להם (וגם לרחל)

האבות ישנים, הניחו להם (וגם לרחל)

14 באוקטובר 2011 כתיבת תגובה Go to comments
הבול החדש. פרט

הבול החדש. פרט

עדכון 12.13 – לרגל הופעת בול קבר רחל.

בשנות ה-20 של המאה הקודמת התנהל ויכוח לגבי ההתעקשות על הנגישות היהודית או נוכחות במקומות קדושים, כדוגמת הכותל המערבי או מערת המכפלה. בספרו מתינות – הגישה המתונה בהפועל הצעיר ובמפא"י 1945-1905, מציין ד"ר מאיר חזן כי היו ביישוב אנשים, כדוגמת יוסף קלוזנר, שטענו כי "הדברים הבלתי נשקלים" כדוגמת קודשי האומה, חזון רוחה וחלומותיה חשובים יותר מהדברים הממשיים. זו הייתה בעיקר עמדתם של הרוויזיוניסטים, שהניפו את דגל המאבק על הכותל המערבי ועל אתרים נוספים בעלי מימד דתי.

לעומת זאת היו אישים, בהם משה בילינסון, שטענו כי לא אלה העניינים החשובים בתחיית העם העברי. יש ערכים אחרים, חשובים שבעתיים – עלייה, עבודה, אדמה.

בשנת 1929, לפני הטבח בחברון, ביטא הסתייגות זו יעקב דוד קמזון בשיר שפורסם בהפועל הצעיר. השיר, "אל מערת המכפלה הטיתי אזניי…" מופיע בספרו של ד"ר חזן, והנה הוא כאן:

אכן, ראוי גם בימינו לקיים דיון של ממש בשאלת המקום המרכזי שחוגים מסויימים בישראל מתעקשים להעניק ל"מקומות הקדושים". מי זקוק ל"תרבות הקברים"?

קחו, למשל את "קבר רחל". אותו מבנה אבן קטן, עטור כיפה, סמוך לבית לחם. במשך שנים רבות היתה תמונת הקבר, בציור בתחריט או בתצלום, תלויה בבתים רבים בגולה, כסמל כיסופים לארץ ישראל. הקבר גם הופיע על בול שהוציאה ממשלת פלשתינה-א"י, שלטונות המנדט.

אבל מה קרה מאז? ב-1967, כשנכבשה בית לחם, הפך הקבר מחלום רחוק למציאות.

ביקרתם לאחרונה בקבר רחל?

מי שלא היה שם מאז הסכמי אוסלו, כדאי שיטריח עצמו. בדרך המובילה דרומה מירושלים, סמוך למסוף המעבר לתחום הרשות הפלסטינית, מזדקר לעיני המבקר גוש בטון עצום ממדים. מרחוק הוא דומה במשהו לכור האטומי בצ'רנוביל, לאחר שהסוביטיים יצקו עליו טונות של בטון בתקווה נואשת לעצור את הדליפה הגרעינית.

הדרך לקבר רחל עוברת בין שתי חומות בטון גבוהות. בסיומה מגיעים למגרש חנייה שגם הוא מוקף חומות אדירות ממדים. חלקן צמודות ממש לבתי מגורים של פלסטינים. חיפשנו את הקבר המוכר מהציורים והבולים. אין לו כל סימן. במקומו נבנה מבנה אבן גדול, מעליו עמדות תצפית וירי, ומגדל שמירה גבוה. הכיפה המוכרת נבלעה, נעלמה.

שוטר מג"ב הסכים להראות לנו אותה: הוא צילם אותה פעם ממרום מגדל השמירה בטלפון הסלולרי שלו, והראה לנו את התצלום. בקושי אפשר לראות משהו.

ואיפה הכיפה? קבר רחל (תמונה חלקית)

זה מה שקרה לקבר רחל: מציור על הקיר שסייע לחזק את הקשר של יהודים בגולה לארץ ישראל, הפך המקום לגוש בטון ואבן. כוחו הגדול היה כסמל בימים שלא היינו כאן. לעומת זאת, המבצר ועמדות הירי מסמלים בדיוק ההיפך מכל ערך רוחני. השליטה הפיזית כוחנית עומדת בניגוד מוחלט לכל מה שקשור לאמונות שבלב, אין בה אפילו קורט מן ההשראה של דמות הקבר בציורים הישנים.

קבר רחל הוא משל לתרבות הקברים. מערת המכפלה, קבר יוסף, קבר שמואל הנביא, ומי יודע כמה עוד. תרבות קברים דתית-לאומית, שגוררת את החברה הישראלית למחוזות שהם הניגוד המוחלט של מדינה מודרנית, משכילה, נאורה.

מקום קדוש או יעד מבוצר. קבר רחל

מקום קדוש או יעד מבוצר. קבר רחל

המלצה: סעו לבקר במבצר הבטון ליד בית לחם. ואחר כך שובו לקרוא את שירו של קמזון. מוטב שנניח לאבות ולאמהות לנוח בשלום על משכבם. רוחם תמשיך ללוות את כל מי שיונקים משהו מהמורשת ומההיסטוריה היהודית. אפשר גם לתלות תמונה על הקיר. אבל נוכחות במקום קבורתם, האמיתי או המדומיין, בדמות גשמיות בוטה של בטון ומחסומים, איננה מוסיפה מאום.

הבול החדש, 10.13

הבול החדש, 10.13

קמזון, אם תהיתם מי האיש חד המבט והמבע שהזהיר כבר אז מפני הסכנות, היה משורר ידוע. הוא אחראי לכמה מהשירים שפעם היו מוכרים לכל ילד. הרפרטואר הישן והתמים שלו כלל בין היתר את "אל המעיין בא גדי קטן". וגם את "ומשה היכה על סלע". ללמדכם שהוא לא היה עיוור למורשת, אלא הבין שאפשר לשמר אותה במלים, לא בקברים.

עדכון 12.13. באוקטובר 2013 הוציא השירות הבולאי לאור בול חדש המוקדש לקבר רחל. התבוננו בו: רק על הבול תוכלו לראות את המבנה כפי שנשמר בזיכרון דורות. ומוטב היה שיישאר בזיכרון, כסמל רוחני. כי הניסיון להיצמדות פיזית למקום הפך אותו לאותו מבצר בטום מכוער ומאיים שתואר כאן.

מודעות פרסומת
  1. bgo tepper
    14 באוקטובר 2011 בשעה 9:00

    מאוד מרשים ושובה עין לראות כיצד נבנתה ארץ ישראל בבטון ולא בחוכמה.

    ככה זה שנותנים לצבא לשמר את האסתטיקה.

    מעבר לכך החוכמה והצדק אינם משתלבים זה בזה. (D-:)

    וכמו שאמרתי עוד לפני שכתבת מילה. מאוד נהניתי לקרוא.

  1. 2 ביוני 2013 בשעה 0:41

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

המולטי יקום של אלי אשד

לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת .

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: