ראשי > כללי > צרור הערות (1) 26.9.2011

צרור הערות (1) 26.9.2011

א. מצוקת הדיור

זה קרה בספטמבר 1972, ערב ראש השנה תשל"ג. 39 שנים לפני שפרצה מחאת האוהלים וועדת טרכטנברג ניסתה למצוא מענה למחאה החברתית. מחירי הדירות הרקיעו שחקים, בין היתר בשל "המגמות הספקולנטיות", והשבועון ב"מחנה" בחר לעסוק במצוקה בגיליון החג.

לשם כך זימן הכתב אלי ניסן את עצמו ללשכת שר השיכון דאז, זאב שרף, והביא עימו זוג צעיר, נשוי עם שתי בנות, שיתנה את צרותיו בפני המיניסטר. הוא בן 27, עם תואר בפסיכולוגיה ופילוסופיה, שנה ראשונה בלימודי משפטים. היא עובדת סוציאלית, בת 25. הזוג היה נשוי שנתיים וחצי, עם שתי בנות.

החיים ב-27 מ"ר. אולמרט, 1972

"קיבלנו על עצמנו לייצג את בעיית הזוגות הצעירים", אמר הגבר הצעיר, "משום שאנחנו זוג שרמת הכנסתו, לפני הקריטריונים המקובלים היום בישראל, היא סבירה. לא גבוהה במיוחד, לא נמוכה במיוחד; אנחנו אקדמאים צעירים, בוגרי אוניברסיטה והרקע שלנו אינו ממשכנות עוני אלא ממשפחות מבוססות יחסית. העובדה שלמרות נתונים אלה אין לנו שום אפשרות ממשית להגיע לרכישת דירה, לא רק באמצעים העומדים לרשותנו, אלא גם באמצעים שיש בידי המשפחות שלנו. זה בלתי אפשרי".

האשה סיפרה לשר כיצד התגלגלו בדירות שכורות. התחילו בדירת שני חדרים, 27 מ"ר. אחר כך עברו לבית בשכירות במושב צור הדסה, 50 מ"ר. בגלל המרחק נאלצו לקנות מכונית. האוברדרפט גדל. הציעו להם להירשם להגרלה של מפעל החיסכון לבניין בגבעה הצרפתית בירושלים, אבל ויתרו "משום שהמחירים היו כאלה שלא יכולתי לגייס אפילו את הסכום הראשוני".

השר שרף סיפר לבני הזוג מה עושה הממשלה כדי לסייע לזוגות צעירים. יש בכתבה הרבה מספרים ונתונים על הוצאות הביטחון, מחירי הקרקע, שיעורי הריבית ועוד. שרף אמר גם שכדי לעצור את עליית המחירים הוא סבור שהממשלה צריכה לאסור על בניית דירות גדולות מ-120 מ"ר.

ספק אם הזוג הצעיר יצא מרוצה. אבל הכתבה היא מסמך היסטורי. לא רק בגלל העיסוק במצוקות של 1972, ובדרכים שבאמצעותם ניסתה אז הממשלה לעזור לזוגות צעירים. גם לא רק בגלל הדימיון לבעיות הדיור ב-2011.

יש עוד סיבה: בני הזוג שנבחרו לשטוח את מצוקת הדיור היו אהוד ועליזה אולמרט.

ב. חותמו של ניתאי

למחרת שידור נאומו של ראש הממשלה בנימין בעצרת האו"ם ביום שישי האחרון, החל מתנהל בפייסבוק דיון לא רק על משמעותו המונח דוגרי, אלא גם על החותם "נתניהו" שהזכיר בנאומו.  למודי ניסיון יצאו כמה גולשים, בהם כותב שורות אלה, לערוך בדיקה בשטח, כלומר באינטרנט. גוגל הוביל לאתר של אגף העתיקות, שבו אכן מופיע אזכור לחותם כזה. וגם לכך שנתניהו, האיש והחותם, כבר הופיעו לפני שנה בנאום בפני איפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון.

בשיח שהתנהל בפייסבוק בעקבות העלאת הקישור לחותם, הגיב חוקר התקשורת ד"ר מוטי נייגר: "ההגיון של הטיעון של נתניהו קצת משונה (איך לומר בעדינות): שם משפחתו של נתניהו אינו שמו מדורי דורות אלא שם שאימץ אביו, ההיסטוריון בנציון מיליקובסקי. הוא ניסה ליצור מצג כאילו הוא ומשפחתו מתייחסים ישירות אל אותו פקיד בן שלושת אלפים שנה ולא כך… הוא יוצר מצג שווא: 'שמי הוא נתניהו בדיוק כמו שמו של הפקיד הבכיר מימי בית ראשון ושרשרת הדורות לא ניתקה'. אני לא חלוק עליו בקשר של היהודים לארץ, אבל זה קצת כמו שאשנה את שם משפחתי לעופר ואבקש חלק שווה בירושה".

האבחנה של ד"ר נייגר מדוייקת. אין שום עדות לכך שיש קשר משפחתי בין ראש ממשלתנו לאותו נתניהו מן החותם. מדובר בפעולה נפוצה בתהליך היווצרתה של מדינת הלאום: אימוץ שמות וסמלים מן העבר כדי ליצור חוויה לאומית, שלא לומר מראית עין, של המשכיות מימים ימימה.

ההיסטוריון הבריטי הנודע אריק הובסבאום הציג את המעשה זה, כמו אימוץ של סמלים אחרים, הזו בספר שכותרו מלמדת על דרך התייחסותו לתופעה: "המצאת המסורת".

אצלנו זו תופעה מראשית ימי הציונות. כשעלה דוד גרין מפלונסק ארצה והצטרף למערכת "האחדות", עיתון מפלגתו "פועלי ציון", בחר בשם עט שהפך אחר כך לשמו העברי: בן-גוריון. גם עמיתיו למערכת נהגו כך. "כל העורכים בחרו שמות מפוצצים", כתב על כך הביוגרף שבתי טבת. "מי שפתח את 'האחדות' יכל לחשוב שנתחדשה עליו מלכות יהודה"." אחת מהן, גולדה לישנסקי, בראה את עצמה מחדש כ"רחל ינאית". יצחק שמשילביץ, לימים בן-צבי ובעלה של גולדה לישנסקי, בחר בשם אבנר. יעקב ויתקין היה לזרובבל.

אימוץ שם חדש קל מאימוץ ילד או המרת דת. אבל הוא עתיר משמעויות סמליות ומעשיות. כאשר למד בארצות הברית בחר לעצמו בנימין נתניהו בשם "בן ניתאי", מן הסתם כדי להשתלב טוב יותר בסביבתו האמריקאית. אתר "גלובס" הביא השבוע סרטון משובח שבו נראה בן ניתאי מתרגל את נאומו באו"ם, באותה אנגלית רהוטה ומרשימה, כבר ב-1978. איפה מתגלגל חותמו של ניתאי?

ג. פגישת מחזור

עולה על כל האחרות. החולצה הכחולה

על הדשא בגיבתון, בפאתי רחובות, נפגשו בסוף השבוע האחרון כמעט כל מי שהיו הנערים והנערות של גדוד "היובל" של השומר הצעיר, בקן ירושלים, אי אז בשנות ה-60. פעמיים בשבוע, לפעמים גם יותר, היינו מגיעים בחולצות כחולות עם שרוך לבן לקן ברחוב המלך ג'ורג', למרתף, ליד פחי האשפה של מסעדת "גונדולה" ששכנה למעלה. העשירים והתיירים אכלו באחת מהמסעדות המפוארות של ירושלים, לפני שמישהו שמע על שפים ומאסטר-שפים, ולמטה התווכחו הילדים על ציונות, סוציאליזם ואחוות העמים.

בקיץ ובפסח יצאנו למחנות עבודה בקיבוצים. בחופש הגדול של 1967, אחרי המלחמה, יצאנו במשאית מקיבוץ נגבה לסיור בעזה. וממש אחר כך כבר התחיל הוויכוח על  השטחים. שמענו בצמא את אזהרתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ, שאם נשאר שם, יבוא היום שבו תוחלף הסיסמה "הטובים לטייס" ב"טובים לש"ב", כפי שכינו אז את השב"כ.

בין המסמכים שנשלפו במפגש היה גם מכתב שכתבו בשלהי התיכון שתיים מבנות הגדוד, שמחו בתוקף על הכוונה שהגרעין יישלח לקיבוץ בפאתי עמק יזרעאל. "האם נהיה שם חיוניים למדינה כמו שהיינו רוצים להיות? מדובר בקיבוץ מיושב, מבוסס, במרכז הארץ. ואנחנו רוצים לתרום לביטחון יותר מאשר בישיבה במקום בטוח כזה. אנחנו רוצים ליצור חברה חדשה. ליצור קשר אורגני בין אנשים, קשר שיתפתח וייפתח. ליצור פעילות מתמדת. השאלה אם נצליח בכך במקום שהוא מבוסס, שמרני, מאובן ולא-איכפתניקי שירדים אותנו". היו ימים.

:קטגוריותכללי
  1. אלעזר
    27 בספטמבר 2011 בשעה 2:58

    "הוא ניסה ליצור מצג כאילו הוא ומשפחתו מתייחסים ישירות אל אותו פקיד בן שלושת אלפים שנה ולא כך"
    ??
    הוא סתם אמר שזה אותו שם. זה הכל. אני לא חושב שמישהו הרהר לרגע שמא אולי יש קשר משפחתי.

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

מכון גנזים ע"ש אשר ברש

הבלוג של ארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים העבריים, בעריכת יצחק בר יוסף

A Photographers diary of the Universe

I am a cell biologist, photographer, cyclist and hiker living in Jerusalem, Israel. In this blog I will describe and mainly depict past, current and future journeys to remote, and less remote corners of our beautiful home planet.

"נתונאות"

האתר הישראלי ל-DATA JOURNALISM

ספי הנדלר

על אמנות ולא רק. מהרנסנס ועד היום

משה הרפז

המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר!

עיתונאים

בלוג על מעמד העיתונאי בישראל

The WordPress.com Blog

The latest news on WordPress.com and the WordPress community.

%d בלוגרים אהבו את זה: