קרירות מסויימת באידישקייט
אפשר לומר הרבה דברים על החרדים, לטוב (בעיניהם) וגם לרע (בעיני חילוני אפיקורס כמוני). אבל דבר אחד ברור: אין עוד קבוצת אוכלוסיה ששמה תואם את אופיה בצורה מדויקת כל כך.
כי החרדים הם בעיקר חרדים.
רוח של חרדה עמוקה, של פלצות וחלחלה, מנשבת מאמצעי התקשורת שלהם – הפשקווילים.
הנה סיפור מעשה נורא שקראתי השבוע על קירות סנהדריה, הר נוף ועיירות יהודיות אחרות המשובצות ברחבי בירת ישראל:
מכללה ורשיון נהיגה. בדרך לגיהנום
כמו דרשה טובה (או כתבה עיתונאית משובחת) הסיפור האישי הזה, הנוגע ללב, נועד למשוך את עיני הקהל ואוזניו, ולהוביל אותו לעניין המהותי.
והעניין המהותי שזורע חיל ורעדה בקרב רבני העדה החרדית הוא הצונאמי ההשכלתי: המאמץ שמבקשת החברה הישראלית לעשות כדי להכניס גם את החרדים לכוח העבודה, ממש כפי שקורה בריכוזים חרדים אחרים מעבר לים.
העדה החרדית, ובית דין צדק שלה, חרדים מן ההשלכות. הנה הפשקוויל כולו:
לאף אחד אין ביטוח. הסכנה אורבת בכל פינה
העולם החרדי אינו מנותק מהיקום הישראלי הכללי. מבחינתם זו אולי הבעיה. אבל לצורך גיוס תמיכה למחאה, מנצלים את דברים שנאמרו באחרונה בנושא הכשרת חרדים לעבודה על ידי פוליטיקאים חילונים, כדי להציג את גודל הסכנה. ואולי גם להגחיך את הטיעונים שמעלים ח"כים, שראשיהם חפים משטריימל, מגבעת ואפילו כיפה.
מילת האימים: "שינוי"
כיצד מתמודדין?
אם כבר מצטטים אנשי ביטחון בדימוס כשאול מופז וישראל חסון, המענה צריך לבוא בשיטה הביטחונית הישראלית – חומה, גדר. אבל לא סתם "מכשול קרקעי" כלשון הלקסיקון הביטחוני, אלא "מכשול רוחני", שיציל את הציבור החרדי מפני חטאי העבודה ומסכנת הלימודים. הבו לנו גדר.
במסווה של דאגת הפרנסה: פה רך ואמירה נעימה
זוכרים את אשתו של האברך שביקשה ר"ל ל"השתדרג"?
עולם השדרוגים חודר לציבור החרדי מכל הכיוונים. וכמובן שגם בתחום הסלולרי. הסכנה הגדולה עכשיו היא שאיפתם של בני תורה להשתדרג לאייפון. הדרישה להקפיד על טלפונים הולמים, ועל "הקומות הכשרות" בסלולרי, ללא אינטנרט ושאר מרעין בישין, אינה מובנת לצעירים חומדי אלקטרוניקא.
למאבק הזה מגייסים את בכירי הרבנים:
הגדר נפרצת שוב? האפליקציה של גדולי הרבנים
ולסיום, בלי קשר לחרדות ולחרדים, הנה מדבקה שראיתי ברחובה של עיר. כיוון שהיה זה בדיוק ביום שבו חגגו עכו"ם את "יום ולנטיין" ברוב פרחים ולבבות, אני מניח שניתן להגדיר זאת כגירסה האלוהית של יום האהבה.
אני חושבת שיש כאן טעות בהבנת המקום של הפשקוויל. לדעתי (הלא מבוססת כ"כ…) הפשקווילים מביעים קול שקיים אבל ממש לא את הקול השולט, אחרת אין שום סיבה לכתוב אותו על הקיר. הוא פונה למכנה הכי נמוך- לפחד וחרדה. החרדים, לגווניהם, לא מנהלים את חייהם לפי מה שהפשקוויל יגיד, הם לא פחות חכמים מחילונים ומפעילים שיקול דעת, (גם פניה לרב- "המומחה" אם תרצה לקרוא לזה כך, גם זה שיקול דעת ובחירה).
אני משערת שהחרדים לא לוקחים אותם ברצינות כמוך, כמו שאני לא חושבת שהרוח החילונית היא כל הפרסומות המזעזעות ברשת וברחוב או העיתונים שפונים בלי סוף לחרדה וזעזוע. זה רק קול אחד מהמכלול העשיר ואולי קול שקיים בכל חברה?..
עדי,
אני מסכים איתך שזה איננו הקול הדומיננטי. אלה בעיקר אנשי "העדה החרדית" הקנאית, שאין לבלבל אותה עם הציבור החרדי בכללו, שהוא רב גוונים.